פצעים בפה – אפטות, אבצס ומה שבינהם

השם המדעי של אותם כיבים מטרידים שמתפתחים בפה הוא "אפטומטיטיס" אבל נהוג לקצר ולקרוא להם "אפטות".

בכל מקרה של הופעת פצע בפה אשר אינו מתרפא מעצמו, יש להגיע לאבחנה אצל רופא השיניים! חשוב לדעת שלא כל פצע הוא אפטה, יתכנו פצעים שהם סימן ל"הרפס" ואף "סרטן הפה", וכמובן שהטיפול במקרים כאלה הוא שונה.

מהן האפטות?
אפטות הן בעצם סוג של כיב בפה. הן הצורה השכיחה ביותר של כיבים בפה.

ממה הן נגרמות?
ברוב המקרים האפטות הן תוצאה של נטייה משפחתית (גנטיקה), של תזונה ושל חוסר איזון הורמונלי. טרם נקבע המכניזם המדויק להיווצרות אפטות בפה, אך ככל הנראה הן מושפעות ממערכת החיסון.
נהוג לחשוב שהאפטות נוצרות כאשר מסיבה לא ברורה מערכת החיסון מזהה נוכחות מולקולה כימיקלית שאותה היא אינה מכירה. נוכחות אותן מולקולות גורמת להתקפה באמצעות לימפוציטים (תאים לבנים) ממערכת החיסון, כמו התקפה המבוצעת כנגד שתל לא מזוהה ש"נדחה"על ידי הגוף.התוצאה של אותה התקפה היא הכיבים שאותם אנו מכירים כאפטות.

מהם הגורמים להתפתחות האפטה?

זוהו מספר גורמים שמעוררים התפתחות של אפטות:

משחות שיניים ושטיפות פה המכילות סודיום לאוריל סולפט – מחקרים הראו כי שימוש במוצרים המכילים סודיום לאוריל סולפט ("SLS "), שהוא מרכיב מקציף ברוב משחות השיניים ובשטיפות הפה יכול לגרום לעליה בשכיחות או בהישנות האפטות בפה. זה קורה ככל הנראה כתוצאה מאפקט הייבוש הנוצר בהשפעת החומר על רקמות הפה, אשר גורם לירידת חסינות הרקמה ולחשיפת השכבות התחתונות יותר לחומרי גירוי, כדוגמת מזון חומצי. עוד הודגם כי מלבד ירידה בכמות האפטות ובהישנותם, הכאב הנוצר בעקבות הכיב בהיעדר שימוש בחומר הנ"ל היה נמוך יותר.

טראומה מכנית – אנשים לרוב נזכרים כי קודם לאפטה נגרמה איזושהי טראומה לרקמה. הטראומה יכולה להיגרם בגלל גורמים שונים: נשיכה עצמית, גירוי משן חדה, מזון חד.

לחץ נפשי או פסיכולוגי – הוכח כי ללחץ נפשי ישנה השפעה על בריאות האדם במספר צורות.רבים מהאנשים אשר סובלים מאפטות בפה מדווחים כי העיתוי של הכיב חופף לתקופה של לחץ: סטודנטים בתקופת בחינות, אנשים במשבר או בכל לחץ נפשי אחר.

חסרים תזונתיים – חלק מהחסרים התזונתיים שנמצאו בקורולציה להיווצרות אפטות הם: ויטמינים- B1,B2,B6,B12,C.
מרכיבים תזונתיים אחרים – אבץ,חומצה פולית, ברזל,סילניום,סידן.
אצל אנשים אשר היו מודעים לטיב התזונה שלהם ושיפרו אותה ניכר שיפור גם במצב האפטות.

רגישויות ואלרגיות – כל חומר אשר בא במגע עם רקמות הפה עשוי להיות גורם פוטנציאלי. אם יש חשד לאלרגיה חשוב כי אותו אדם יבצע דיאטה מיוחדת על-מנת לעזור לו ולרופא השיניים שלו לזהות את המרכיבים שככל הנראה גרמו להיווצרות האפטה.

מחקרים זיהו מספר חומרים בעלי פוטנציאל ליצירת אפטות:
דגנים: כוסמת, חיטה, שיבולת שועל ,שיפון,שעורה וגלוטן (חלבון המצוי בדגנים).
פירות וירקות: אננס,תפוז,לימון,תאנה,תפוח,עגבניה,תות.
מוצרי חלב: חלב, גבינות.
מזון אחר: אגוזים, שוקולד, צדפות, סויה, חומץ, חרדל.
תוספים: קינמון,חומצה בנזואית(חומר משמר).
חומרים נוספים: משחות שיניים, מנטה, מסטיקים, חומרים דנטלים, מתכות, תרופות.

שינויים הורמונליים – נשים דיווחו על קשר בין היווצרות אפטות בפאזה מסוימת של תקופת הווסת. כמו-כן דווח כי נשים שמו לב לנסיגה של האפטות במהלך הריון. שום ממצא מממצאים אלו לא תועד במידה מספקת או נחקר לעומקו.

גנטיקה – מחקרים הוכיחו כי קיימת נטייה תורשתית לפתח אפטה.

בסביבת גורמי זיהום, הן בקטריאלים והן ויראליים. העובדה שחומרים מאפיינים של בקטריות ווירוסים בודדו מתוך כיבים אפטותיים, מעידה שהם יכולים להיות גורמים ביצירת האפטה.

גורמים בריאותיים – חלק מהגורמים הבריאותיים שנקשרו בהימצאות כיבים הם:מחלת "בכצ'ט", אי-תפקוד נויטרופילים, מחלות המלוות בדלקות מעיים (ציליאק,קרון), איידס.

תרופות – תרופות אנטי דלקתיות לא סטרואידליות, חוסמי בטא, כימותרפיה.

איך נזהה אפטה?
רופאי שיניים מבדילים בין האפטות לבין כיבים אחרים בפה באמצעות בדיקה של היסטוריית המטופל ובאמצעות בדיקה ויזואלית.לא קיים מבחן רפואי (כגון: ביופסיה או תרבית) לזיהוי האפטה. המאפיינים העיקריים לאפטות הם המראה שלהן מיקומן והישנותן. הרקמה שמסביב לאפטה תיראה בריאה והמטופלים לא יפתחו מאפיינים סיסטמיים נוספים(כגון חום או תחושת מחלה).

מהו המיקום האופייני לאפטה?
האפטות נוצרות ברקמות הרכות של הפה, באזורים שבהם הרקמה די משוחררת מאחיזתה בעצם.סוג זה של רקמות כוללות את הרקמה המצויה בחלק הפנימי של השפה והלחי,רצפת הפה,החלק התחתון של הלשון, צדה הפנימי של השפה העליונה או התחתונה,החך הרך ואזור השקדים. רופאי השיניים מאפיינים סוג זה של רקמה כ"רקמה לא מקורנת" בפה.

כיצד נראית האפטה?
האפטה היא הפצע ה"מעצבן" והשורף אשר מופיע בדיוק בזמן הלא נכון. גודלה כ 4-3 מ"מ, וצבעה מעט בהיר מהרקמה מסביב. כ-60% מאיתנו סובלים או שנסבול מכך במהלך חיינו.
האפטה בשלביה הראשונים מאופיינת בהיווצרות אזור אדמדם.האזור הזה יהפוך מעט מורם(בולט),ולרוב תהיה תחושת עקצוץ או דיגדוג קלה. נגע ראשוני זה יתנוון ויהפוך לכיב. האפטה לרוב כואבת ונוכחותה מורגשת בעת הלעיסה ולרוב גורמת לאדם הסובל להמעיט בתנועות הפה.

דברים נוספים שרצוי לדעת על האפטה:

האפטה מתרפאת תוך 14-4 יום ללא צלקת.

ברגע שאדם פיתח אפטה פעם אחת הוא יפתח נוספת בסבירות של 50% כל 3-1 חודשים. 30% מהאנשים מפתחים נגע אחת לחודש.

לרוב ההופעה הראשונה היא בין הגילאים 20-10 שנה. עם ההזדקנות חלה ירידה בשכיחות ובחומרה.

יש הטוענים שנשים סובלות יותר מגברים.

אין הוכחות לכך שהאפטות מדבקות

אנשים המעשנים על בסיס קבוע כמעט שאינם סובלים מאפטות.

יכולות להופיע כמה אפטות בו זמנית במספר אזורים בפה.

סוג נוסף של אפטה הוא "אפטה גדולה". זוהי אפטה כואבת יותר, זמן ההחלמה ממושך יותר וכן עלולה להיווצר צלקת.

כיצד מטפלים?
לרוב אין צורך בטיפול, והאפטה תירפא מעצמה.רופא השיניים שלך עשוי להציע לך תרופות מרשם במידה שהאפטות גדולות, שורפות כואבות וממושכות. לא קיימת תרופה לריפוי אפטה,אך קיימים מספר טיפולים להפחתת משך הזמן , הכאב ואי-הנוחות שנגרמים כתוצאה מנוכחותה.

הרופא עשוי להמליץ על מרשם לשטיפות פה, כאלו המכילות אלכוהול אשר "צורב" את קצות העצבים ומפחית בכך את תחושת הכאב. כך למשל משחות המכילות קורטיקוסטרואידים כדוגמת "אוראקורט" המכיל בנוסף חומר מאלחש או תמיסות אלחוש. תכשירים נוספים הם "אפטגון" או "קאנקא" שאישית אני ממליץ עליו מאוד במרפאתי, למרות שהוא שורף ומציק בשלב ההשמה. חשוב מאוד להקפיד ולמרוח את החומר על האפטה באופן קבוע כל 3 שעות ולאחר צחצוח שיניים.

כמו-כן קיימים "דבקים" כדוגמת Orabase ביולוגים הסוגרים את הכיב ומשחות הנדבקות לכיב ומכסות אותו, ובכך ומהוות מעין שכבת מגן ממגע העשוי להכאיב. ,כל התכשירים מחייבים מרשם רופא. לאחרונה יצא מוצר חדש בשם "פרו פה" שהוא מעין ספוגית קטנה שנדבקת על הפצע ומתמוססת לבד במהלך 12 שעות. החומר אשר בספוגית אמור לחטא, ולפי היצרן, גם לעזור בריפוי.

שטיפות פה ב"קלורהקסידין" (תרודנט או קורסודיל) מחטאות את הפה ועשויות להקל על הכאב.
יש הטוענים כי שימוש בחלב (בעיקר חלב עיזים) על פני הכיב מספר פעמים ביום עשוי לשכך את הכאב ולזרז את הריפוי.

"התרופה" נגד אפטה "יעילה" בצורה כזאת שאני נוהג לומר למטופליי שבעזרת התרופה האפטה תעלם תוך שבוע, וללא התרופה -תוך שבעה ימים. כך שבכל מקרה התרופה אמורה להקל על הכאב או על הצריבה אך לא לרפא או להעלים את האפטה.

מוצר נוסף אשר הוכיח את עצמו הוא "אפטגון" .זהו ג'ל המכיל אלוורה ואינו מצריך מרשם רופא. הג'ל יוצר שכבת ציפוי המגינה מפני גירויים של הפצע. יש למרוח את הג'ל על הפצע וההקלה תורגש מיידית.

מניעה:

היות ולאפטות יש נטייה לחזור, אולי תוכלו להפחית את תדירות הישנותן באמצעות מתן תשומת לב לפקטורים המעוררים אותן:

שימו לב למזון שאתם אוכלים: "הנטורופטיה" גורסת שהאפטות נגרמות בעיקר לאנשים בעלי חומציות בקיבה, ולכן מומלץ להימנע ממזון שאתם יודעים שעשוי לגרות את הפה.מזונות שעשויים להיות חומציים, הם: חצילים, עגבניות, פרי הדר, קיווי, תות שדה, קטשופ ודברים מטוגנים במקביל יש להגביר צריכה של אגוזים, גזר, תפוחים ובטטה.
מטופלים רבים ממליצים בחום על "דבש חרובים" אשר אותו יש לשתות כל יום בכמות של כף אחת בבוקר על קיבה ריקה, או פשוט למרוח על האפטה והפצעים נעלמים לחלוטין.

המנעו מאוכל חריף, חומצי או מוגז- במקרים רבים דווח על הקלה כאשר נמרח שמן לבנדר על הפצע.

אל תלעסו ותדברו באותו זמן – אתם עלולים לגרום לטראומה קטנה לריריות הפה ובכך להגביר את הסיכוי לאפטה.

שמרו על הרגלי היגיינה תקינים – צחצוח ושימוש בחוט דנטלי לאחר כל ארוחה יסייעו בהסרת כל שאריות המזון העשויות להוות זרז להתפתחות אפטה.

בכל מקרה אצל אנשים אשר סובלים כרונית ובאופן קבוע מאפטות, מומלץ לנהל רישום תזונה ולראות אם יש קשר בין מזון זה או אחר לבין הופעת האפטה ובכך לנסות ולמנוע את הופעת האפטות.

תרופות סבתא אצל ילדים:

לא אחת נתקלתי במקרים של פצעים בפה ובלשון אצל ילדים צעירים מאוד, וההורים עומדים חסרי אונים מול בכי וסבל נורא של הילד.
ובכן אני יכול לספר לכם, וגם מנסיון אישי במרפאתי, על הורים אשר לקחו את ילדיהם לקבל חלב עיזים ישר מעטיני העז. זה אכן נשמע מגוחך, אך בכל מקרה שההורים היו מוכנים להשכיב את ילדיהם מתחת לעז ולקבל "שפריץ" מעטיני העז ישר לפה של הילד, הייתה הקלה מיידית של הכאב… ומה לא נעשה למען ילדינו.
אם כבר החלטתם לנסות גישה זו, מומלץ להגיע לחוות עיזים בפיקוח וטרינרי ותמיד גם להתייעץ עם רופא הילדים. במושב " צפריה" ובמושב "פורת" ניתן למצוא חווה שכזאת. ובכל אופן תמיד ניתן להתפשר על חלב עיזים מפוסטר אשר ניתן להשיגו בחנויות טבע.

פצעי קור:
פצעי קור ופצעי חום הם סוג של פצעים המופיעים בדרך-כלל סביב השפתיים ומתאפיינים בשלפוחיות מלאות נוזלים בקצות השפתיים. בשל מיקומם במרכז הפנים הפצעים האלה מכוערים ואף כואבים. בדרך-כלל הפצעים נעלמים תוך שבוע, והטיפול הניתן רק אמור לעזור לאי-הנוחות ולכאב.
עפ"י המכון הטכנולוגי במסצ'וסטס הפעולות הבאות עשויות לעזור:
1. הנחת קרח במשך 10-5 דקות עשויה להפחית את הכאב.
2. מריחת משחות המכילות חומר מאלחש ונמכרות ללא מרשם בבית מרקחת.
3. מריחת שפתון או וזלין להקלה על תנועת השפה.
4. נטילת משככי כאבים במידת הצורך.
במקרים חריגים יכול להיות שמדובר בפצע מדבק המופיע כתוצאה מנגיף "הרפס סימפלקס" או כתגובה לזיהום באזור אחר בגוף. כמו-כן הפצע עלול להופיע במצב סטרס או אצל מתבגרות בזמן מחזור. במקרים כאלה מומלץ להיוועץ ברופא.

אבצס – מורסה:
אבצס הוא אזור מקומי של מוגלה הנוצר כתוצאה מזיהום בקטריאלי.הזיהום גורם למערכת החיסון בגוף להגיב,מה שגורם לכדוריות לבנות לנוע למקום על-מנת להשמיד את הבקטריה. המוגלה הינה תערובת של תאים לבנים חיים ומתים, של אינזימים ושל חלקי תאים ורקמות הרוסים.כאשר לכל המרכיבים הנ"ל אין דרך להתנקז הם יוצרים את הפצע המוגלתי הקרוי אבצס. בפה האבצס נוצר ברקמות רכות, כדוגמת החניכיים וחוד השורש (זיהום בתעלת השורש).

ממה יכול האבצס להיגרם?

טראומה(מזון או שאריות ש"נתקעו"עמוק בחניכיים ).

בקטריות (בדרך-כלל דרך העששת), המתקדמות למוך השן או דרך כיס חניכיים עמוק.

אנשים בעלי עמידות נמוכה לזיהומים נמצאים בקבוצות סיכון גבוהות לפתח אבצס. תחילה יכול האבצס לגרום לכאב שיניים (היכול להיות חמור מאוד).אז עלול להיפגע עצב השן ולהזדהם, ומשם הזיהום יכול להתחפר דרך החניכיים. כתוצאה מכך נוצרת נפיחות אשר עשויה ל"היקרע" בתוך הפה.ברגע שהאבצס נקרע ,לרוב ישנה ירידה משמעותית בכאב,אך עדיין יש צורך בטיפול דנטלי. אם האבצס אינו מתנקז קיים חשש שהזיהום יתפשט לאזורים אחרים בראש ובצוואר עד לסכנת חיים ממשית (אבסס באזור שן בינה עלול לגרום לסיבוכים קשים-ראה פרק נפרד).

הסימפטומים:
הסימפטום העיקרי הוא כאב פועם ממושך.תחילה השן תהיה רגישה לחום וללחץ בעת לעיסה.מאוחר יותר עשויים להתפתח חום חום ורגישות בבלוטות הלימפה הצוואריות והתת-לסתיות וכן כאב בסינוסים. במידה שהאבצס נקרע חשים ריח חריף וטעם רע של נוזל הנשפך לתוך הפה.

האבחנה:
רופא השיניים יכול בדרך-כלל לאבחן אבצס בשן בהסתמך על בדיקת הפה, על מישוש הנפיחות אם ישנה או על התגובה של המוך בשן הפגועה לשם בדיקת חיות.בדיקה זו עשויה לכלול אחת או יותר מהפעולות הבאות:
1. תיפוף קל על השן- לבדוק תגובה לכאב
2. בדיקה של רגישות לקור.
3. שימוש במודד חיות אלקטרוני
4. צילום רנטגן של האזור הפגוע

כמה זמן אני עלול לסבול?
ברגע שהאבצס מנוקז רוב הסימפטומים נעלמים מיד או בתוך מספר ימים.

מניעה:
שמירה על היגיינה אוראלית טובה עשויה למנוע היווצרות אבצס באמצעות ניקיון השיניים והחניכיים ממזון ומפסולת.
כמו-כן בדיקה דנטלית שגרתית חשובה גם כן.
אם אתם סובלים ממערכת חיסון חלשה בשל תרופות או מצב בריאותי אחר יש ליידע את רופא השיניים שלכם לפני הטיפול ,ייתכן שתקבלו אנטיביוטיקה למניעת אפשרות של זיהום.

הטיפול:
שמירה על שן שיש בה אבצס מתחילה בניקוז הזיהום,אשר לרוב מקל על הכאב ומסיר את מרבית הזיהום. לרוב יש גם צורך בטיפול שורש שיש לבצעו מוקדם ככל האפשר על-מנת להסיר את הרקמה המזוהמת. בהמשך מתבצע טיפול להסרת אבנית ופלאק לעידוד החניכיים להתחבר שוב לשן.

כמו-כן רופא השיניים עשוי להמליץ לבצע שטיפות פה במי מלח מספר פעמים ביום למשך מספר ימים , וייתכן שיהיה צורך אף באנטיביוטיקה למיגור מוחלט של הזיהום.
צילום רנטגן שנעשה 6 חודשים לאחר הטיפול יכול לאשר ריפוי של עצם ורקמה באזור שבו היה קודם האבצס.
אם לא חל שיפור או אפילו חלה החמרה יש להתייעץ עם מומחה לטיפולי שורש או מומחה למחלות חניכיים, לפי עצת רופא השיניים.

הרפס השפתיים
במקרים של ירידה בתנגודת החיסונית – כמו בעת מחלת חום, בזמן מתח נפשי מוגבר או לאחר חשיפה ממושכת לקרני השמש, עלולה להתרחש תופעה של וירוס ההרפס בשפתיים. הזיהום בשפתיים שכיח מאד ונוטה לחזור. ולעיתים נשאר במצב לא פעיל (רדום) ברירית השפתיים ומסביב להן.
הטיפול היעיל ביותר הוא באמצעות משחת "זובירקס" או בכדורים. כמו כן בתרופות "וולטרקס" או "פמביר". ככל שמתחילים בטיפול מוקדם יותר, כך משיגים תוצאה טובה יותר. בכל מקרה, יש להתייעץ עם הרופא לפני לקיחת כל תרופה.