רופאי שיניים מתמודדים מדי יום עם השאלה שמעלים מטופלים: האם לעקור או לא לעקור שיני בינה? האם זה כואב? והאם זה הכרחי? ומה בעצם יקרה אם לא נעקור?
ובכן מה הם שיני בינה?
שן הבינה היא ,למעשה, שן טוחנת שלישית הבוקעת אחרונה (או שאינה בוקעת כלל).באופן תקין לכל אדם קיימות בפה 3 שיניים טוחנות קבועות המתפתחות בכל רבע של הפה:למעלה,למטה בצד ימין ושמאל.
הטוחנת הראשונה בוקעת בפה בדרך כלל בסביבות גיל 6. הטוחנת השניה בוקעת בגיל 12 לערך,ואילו הטוחנת השלישית תנסה לבקוע בסמוך לגילאים 25-17 (עם יוצאים מהכלל).
היות וזה בערך הגיל שבו אנשים "מחכימים" הן קיבלו את הכינוי "שיני בינה".
למעשה הן לא שונות מהשיניים האחרות בפה, למעט העובדה שהן האחרונות שבוקעות.
השימוש בהן יכול להיות מאוד יעיל תפקודית אם הן בוקעות כשורה.אך לצערנו הרב אין כך הדבר תמיד. במקרים רבים שיני הבינה הם הגורם למחלת פה וחניכיים. המיקום שלהן הוא באזור אחורי של הפה, דבר המקשה על ניקוי נאות. במקרים רבים כאשר השן כלואה חלקית, היא גם גורמת נזק לשיניים סמוכות.
כליאת שיני בינה, למה הכוונה?
הלסתות מגיעות לגודלן הבוגר בערך בשנות העשרה המאוחרות.לרוע המזל, גודל זה הוא לרוב קטן מדי להתפתחות תקינה של שיני הבינה. הסיבה לכך היא שהלסתות שלנו קטנות יותר מהלסתות של האדם הקדום,אשר היה זקוק ללסת רחבה וליותר שיניים בשל המזון הקשה יותר שהוא אכל.
כאשר אין מספיק מקום לשיני הבינה לצאת,הן עשויות "להיתקע" בתוך הלסת מה שקרוי "שיניים כלואות". הכליאה יכולה להיות מלאה (השן כלל אינה בוקעת מן החניכיים) או בקיעה חלקית (כותרת השן או הקצה העליון שלה יבצבצו מן החניכיים).בנוסף לכך, שורשי השיניים עשויים להתפתח בכיוונים שונים ובאופן יוצא-דופן,וכתוצאה מכך הם יגרמו למגוון בעיות בפה, כדוגמת: דלקות,עששת בשן סמוכה,מחלות חניכיים התפתחות ציסטות (חלל המכיל נוזל ובהיקפו תאים)ועוד.
יחד עם זאת חשוב לדעת שלא כל אחד יסבול מבעיות בבקיעה של שיני הבינה. הגורמים אשר יקבעו אם תהיה בעיה כוללים את גודל הלסת ואת צורת גדילת השיניים. אחדים יסבלו בעת הבקיעה מכאבים ומנפיחות, ואחרים כלל לא ירגישו.
שן הבינה יכולה להיות כלואה ברקמה רכה או ממש בתוך העצם:
דוגמאות:
1. שן כלואה בעצם אנכית (VERTICALׂ) : יכולה לגרום לתהליכים שונים בעצם הלסת
2. שן כלואה בעצם מאוזנת (HORIZONTAL): מעבר לתהליכים בעצם, עלולים להופיע כאבים באזור הטוחנת השנייה ,רגישות באזור ועששת.
3. שן כלואה אופקית (ANGULAR): מעבר לתהליכים בעצם, עלולים להופיע כאבים באזור הטוחנת השנייה ועששת. מצב זה נקרא גם "כלוא ברקמה רכה", כיוון שהשן נראית כאילו היא עומדת לפרוץ את הרקמה הרכה, או שהיא כבר פרצה, ואז היא מהווה מוקד הצטברות לחיידקים ודלקות חניכיים.
רק באמצעות צילום רנטגן מתאים ניתן לאבחן את סוג הכליאה ולהחליט על עקירה.
אבחנה:
כיוון שרוב האנשים אינם יכולים להעריך את התפתחות שיני הבינה שלהם הדרך הטובה ביותר היא להתייעץ עם רופא השיניים, והוא יוכל באמצעות בדיקה קלינית וצילומי רנטגן להעריך את התפתחות שיניך.אם אובחנה בעיה בשיני הבינה, רופא השיניים עשוי לייעץ הסרה ניתוחית של אותן שיניים ובכלל למנוע הופעת סימפטומים לא נעימים בעתיד וסיבוכים נוספים.
מתי כדאי לעקור את שיני הבינה?
להלן מספר סימפטומים היכולים להעיד על הצורך בעקירת שיני בינה.יחד עם זאת הסימפטומים הם אינדבידואליים, וכל אדם יכול לחוות אותם אחרת.הסימפטומים עשויים לכלול:
1. כאב
2. דלקת
3. נפיחות בפנים
4. נפיחות של קו החניכיים באזור האחורי של הפה
רבים מרופאי השיניים יתמכו בעקירת שיני הבינה (כאשר השורשים התפתחו לגודלם המלא או ששלושה רבעים מהם מפותח, בעיקר בשנות ההתבגרות), שכן עקירה מוקדמת תמנע בעיות, כגון שן בינה כלואה הפוגעת בשן הסמוכה.
למה בכלל לעקור שן בינה אם אינה גורמת בעיות?
שן בינה כלואה במרבית המקרים תגרום לבעיה אם תישאר במקומה.זה נכון בעיקר לשיני הבינה התחתונות.בעיות אלו לרוב צצות לפתע ובעיתוי לא מתאים כלל, ואי-הנעימות הנגרמת מכך יכולה להימנע בטיפול מוקדם.
קיימים מקרים שבהם זיהום באזור שן הבינה ואי עקירת השן עלולים לגרום לנזק בריאותי חמור ובמקרים חריגים אף למוות.
ראה "האם רופא שיניים יכול להציל חיים?"
האם כדאי לעקור שן בעת דלקת חריפה (פריקורוניטיס)?
כאשר ישנה בעיה בשן הבינה ובבקיעתה, זה ילווה לרוב בדלקת חריפה המתבטאת בכאב חזק המדיר שינה ונפיחות של הפנים והאזור.לרוב בשלב זה לא רצוי לעקור את השן.ניתוח אזור דלקתי זה עלול לגרום להתפשטות הזיהום ולהפוך אותו לחמור יותר.תחילה יש לשלוט בזיהום בשמירה על הגיינה אוראלית תקינה של הפה באמצעות שטיפות פה וכן באמצעות תרופות אנטיביוטיות לטיפול בדלקת.לעתים מבצעים עקירה של שן הבינה הנגדית או משייפים אותה מעט על-מנת למנוע מגע עם השן הבוקעת ה"חולה".
בעד ונגד עקירת שיני בינה:
בעד
קיים קושי רב לנקות את שיני הבינה והטוחנות שלפניהם במברשת השיניים או בחוט. במשך הזמן הצטברות הבקטריות, הסוכר והחומצות עלולים לגרום לעששת בשן, ואם לא תבוצע סתימה העששת תתפשט ותגרום נזק רב לשן ולסביבתה.
הצטברות המזון והבקטריות בשיניים אלו בשל הקושי שבנקיונן עלול לגרום לריח חזק ודוחה בפה.
שן בינה הכלואה בחניכיים במנח אופקי במקום אנכי, עלולה להפעיל לחץ על השיניים הסמוכות ובכך לגרום לדחיסות שיניים ופגיעה בשורש עד כדי מצב של ספיגת השורש וכתוצאה מכך פגיעה בשן וסיכון שלה.
שן כלואה הנשארת בחניכיים עלולה לגרום לגירוי.החניכיים שסביב השן עלולות לצבור שאריות מזון וחיידקים אשר נלכדים בחניכיים, והתוצאה היא דלקת של החניכיים.
נגד
בהתאם לגודל, לצורה ולמנח השן,עקירת השן עשויה להשתנות מעקירה פשוטה ,כאמור, למורכבת וקשה הדורשת ביצוע פרוצדורה כירורגית העלולה לסכן רקמות ועצבים סמוכים.
לאחר העקירה עלול להופיע מצב הקרוי "מכתש יבש" (החלל הנשאר בעצם שבו היתה אחוזה קודם השן).אם קריש הדם הנוצר לאחר העקירה מתפרק הוא חושף את העצם המונחת מתחת.מצב זה כואב מאוד,אך עובר לאחר מספר ימים.ניתן להימנע ממנו אם עוקבים אחר ההוראות שנתנו על-ידי הרופא לאחר העקירה.
ככל שנחכה יותר עם העקירה ונתבגר הסיכוי שיהיו יותר בעיות גדול יותר. ככל שנתבגר העצם המקיפה את השן הופכת דחוסה יותר ומקשה ,לפיכך,על העקירה ועל הוצאתה של השן. כמו-כן הליך הריפוי עשוי להיות קשה יותר.
תהליך הריפוי:
תהליך הריפוי מתחיל מיד לאחר העקירה כאשר הדימום נפסק ומתחיל להיווצר קריש דם.
בדרך כלל מספיק לחץ באמצעות פד גזה על אזור העקירה על-מנת להפסיק את הדימום וליצור קריש דם אשר מעודד את הריפוי. בתוך יום או יומיים נראים סימנים ראשונים של ריפוי וכאמור מתחיל תהליך של בניית עצם עד לריפוי מוחלט.
