למי מאיתנו אין לעתים כאבי ראש, לחץ בצדי הרכה, כאבי אוזניים או סתם תחושה כללית רעה ועייפות. ובכן רובנו איננו יודעים שגם ללא כאב ממוקד בשיניים, המקור לכאבים אלו יכול להיות מערכת הלעיסה שלנו.

ידוע שצעירים סובלים יותר מכאבי ראש מאשר מבוגרים ונשים יותר מגברים.

רבים פותרים את העניין במשככי כאבים, ורק מיעוט פונה למרפאות בכדי לנסות לבדוק את מקור הכאב. קשה להאמין אך במקרים רבים פתרון הבעיה נמצא אצל רופא השיניים.

ד"ר ג'רי סיימון, מדען ורופא שיניים מ"סטאמפורד" שבמדינת "קונטיקט", חקר את הנושא ואף כתב על כך ספר שנקרא "עצור את כאבי הראש עכשיו" (הוצאת מכון וולנס).הוא טוען שכאבי ראש כרוניים נגרמים במקרים רבים עקב בעיה במנשך (כלומר בנשיכה). זוהי תסמונת התפקוד הלקוי של "צדעי הלסת" (TMJ).

בשני צדי הפנים בקדמת האוזן נמצא מפרק הלסת. זהו המפרק האחראי לתנועות הלסת התחתונה (מנדיבולה), וכל הפרעה במפרק או בשרירים שמסביבו עלולה לפגוע בתפקוד הלסת. מכאן הדרך לכאבי ראש קצרה ביותר.
ראה גם פרק "חריקת שיניים" בשימושרון.

המפרק אשר ניתן למישוש בקדמת האוזן כאשר אנו מבצעים תנועות בלסת, הוא אחד המפרקים "העסוקים" ביותר בגופנו, והוא המפרק המסובך ביותר בגוף האדם . הוא עומד בעומס רב לא רק כאשר אנו אוכלים, אלא גם בפעולות דיבור פשוטות, בבליעת רוק ואף בתנועות בלתי רצוניות בשינה. בעיות שיניים, מחלות מפרקים, שיניים מלאכותיות לא מותאמות או אפילו מתח נפשי הגורם לחריקת שיניים בשינה עלולים לפגוע בתפקוד המפרק.

בפה של אדם בריא יש 28 שיניים, לא כולל שיני בינה. לשיניים אלה 68 נקודות מגע, המשתלבות ביניהן במדויק כמו בתצרף. כאשר משהו משתבש, למשל הנשיכה הדוקה מדי, חלה הפרעה בתנועת הלסת, והיא עלולה לצאת ממקומה.

בעיה ב TMJ היא בעיה בשיניים, והלסת היא כאמור הקורבן שלה. המוח מזהה מצב בלתי תקין ויציאה משיווי משקל ו"משדר" כאב. אנשים מפעילים במצב זה יותר את השיניים ואת הלסת ויש "חריקה".המוח באופן תת-מודע מנסה לשפר או לתקן את הנשיכה. נוצר אז לחץ על הלסת ועל המפרק. מצב זה הוא אשר מוביל לכאבי ראש. .

תסמונת ה TMJ שממנה סובל כרבע מאוכלוסיית העולם מבלי שיידע עליה , עלולה להקרין כאב בצוואר, בפנים, בכתף ובאוזן ולגרום לאי- נוחות רבה. לעתים קרובות ישנן תופעות נוספות, כגון: "קליקים" מעצבנים הנשמעים ממפרק הלסת, מגבלה בפתיחת הפה ו"פריקת הלסת" (יציאת הלסת ממקומה).

ברוקסיזם – זהו המונח הרפואי לחריקת שיניים במהלך שינה או בעת לחץ . ברוב המקרים אין צורך בטיפול מיוחד, אך לעתים עלולים להיגרם כאבי ראש בבוקר, הפרעה בתפקוד הלסת ועייפות במשך היום..

כאבי ראש המופיעים לאחר טיפול שיניים ממושך או אף לאחר ביצוע סתימה פשוטה, יכולים להצביע על הפרעת סגר (סתימה גבוהה, כתר שאינו מותאם או גבוה ועוד)

טיפול:
ראשית, לפני שתלכו לחפש נאורולוג, רופא כללי או פסיכיאטר, עדיף להגיע לרופא השיניים בכדי שישלול בעיה הקשורה במפרק הלסת או בשיניים.

רופא השיניים יערוך "תשאול" מפורט לגבי הכאב, יערוך בדיקה יסודית של מצב השיניים ושל שחיקתן ואז יעבור לבדיקה קלינית של מפרק הלסת הכוללת מישוש של תנועות הלסת. כמו-כן הוא יבדוק תנועה בלתי סימטרית של הלסת בפתיחה, ובמידת הצורך אף יפנה לצילום מיוחד של מפרק הלסת.

במידה שהאבחנה היא ברורה, ומקור כאבי הראש נובע מהמערכת הלעיסית, אזי קיימים מספר סוגי טיפולים:

1. בדיקה ותיקון הסגר במידת הצורך
2. תרגילי הרפיה של המפרק ופיזיותרפיה
3. העזרות בסד לילה (תבנית פלסטיק המונחת על השיניים בשינה) ומורידה את הלחץ מהשיניים ומהמפרק
4. במקרים מסוימים גם תרופות הרגעה המרפות את השרירים

בכל מקרה מומלץ להימנע במקרים שכאלו מהרגלים כלעיסת מסטיק, כסיסת ציפורניים, ואחיזת מכשירים שונים בין השיניים.

הסבר חשוב ביותר למטופלים הסובלים מבעיות לב

ד"ר אריה פרייפלד – קרדיולוג בכיר, מכון הלב, בי"ח תל השומר.

ראשית חשוב שנבין מהי מחלת לב:
ובכן מחלת הלב הנה מחלה שכיחה, ולה סיבות שונות. מחלת לב יכולה לנבוע מפגיעה בכל אחד מהמבנים האנטומיים של הלב או בשילוב של מספר פגיעות.

מחלות הלב נחלקות ל- 2 קבוצות עיקריות:
א – מחלות לב מולדות
ב – מחלות לב נרכשות

מחלות הלב המולדות:
אלו מחלות המתפתחות בשלב העוברי ויכולות לנבוע ממום התפתחותי או להתפתח כתוצאה מגורם סביבתי או זיהומי במהלך ההיריון. מרבית המומים ניתנים לאבחון מוקדם באמצעות אולטרסאונד עוברי.
חלק ניכר מהמומים מאובחנים בסמוך ללידה וחלקם (לפי הצורך) מטופלים בגיל מוקדם באמצעים כירורגיים או בהשתלת מכשור מיוחד. חלק נוסף מתגלה בצורה אקראית ולרוב אינו דורש טיפול מידי.
בין המומים השכיחים קיימים פגמים במבנה המסתמים והמעברים בין המדורים השונים של הלב.

מחלות לב נרכשות:
מחלות הפוגעות בלב לאחר הלידה. למחלות אלה גורמים שונים:
זיהומים, טראומה, מחלות אחרות הפוגעות בתפקוד הלב בצורה משנית, מחלת הלב הכלילית (פגיעה בעורקים המספקים דם ללב), מחלות מסתמיות. מבין המחלות הנרכשות השכיחה ביותר בגילאים מעל 35 היא מחלת הלב הכלילית הפוגעת ביותר מ 25% מהאוכלוסייה, וביטויה:
תסמונת תעוקתית
אי ספיקת לב
התקף לב
פגיעה שכיחה נוספת היא הפגיעה המסתמית שיכולה אף היא להיות משנית לזיהומים, למומים מולדים שנתגלו באיחור ולפגיעה ניוונית של המסתמים.

מחלת הלב הנובעת ממחלות אחרות כגון: יתר לחץ דם, שכיחה אף היא. בכל אחת מקבוצות אלו יש כיום גם חולים הנושאים בגופם "גופים זרים":
מסתמים תותבים מכאניים או כאלה שעשויים מרקמה ביולוגית
קוצבי לב ודהפיברילטורים (מכשירים אלקטרוניים המכילים אלקטרודה בתוך חלל הלב ומסדירים את הדופק)
"תומכונים" (סטנטים) בתוך העורקים הכליליים או בכלי הדם הגדולים.

ומה קורה במרפאת השיניים?
כל חולה לב חייב ליידע את רופא השיניים באשר למצב בריאותו, ורופא השיניים יחליט מהי הדרך הטובה והבטוחה לטיפול מוצלח דבר זה יביא לשקט נפשי הן למטופל והן לרופא.

להלן שאלות נפוצות בנושא טיפול שיניים בחולי לב:

1. האם קיימת סכנה בטיפול שיניים אצל הלוקים במחלת לב?
כעיקרון כל חולי הלב ללא קשר לסיבת המחלה, ראשונית או משנית, יכולים לעבור טיפולי שיניים למיניהם בתנאי שמצבם יציב. חשוב כי כל הסובל בליבו ללא קשר לסיבה ידע ויכיר את מהות מחלתו.חשוב לדווח לרופא השיניים על מהות המחלה ועל הטיפולים התרופתיים הניתנים.

2. האם עליך לנקוט אמצעי זהירות מקדימים לפני טיפול שיניים?
כן! ככלל רצוי שכל חולה לב יישא עימו מכתב מהרופא המטפל, ובו מפורטות אבחנות ורשימת התרופות שאותן הוא נוטל. ישנן תרופות אשר להן השפעה אפשרית על הטיפול, ויש תרופות שאותן יש להפסיק לפני טיפול שיניים חודרני, כגון: "מדללי דם" ( אספירין, קומדין, סינטרום, פלביקס).
לקיחת "קומדין" ומחלת חניכיים:
קומדין אינה גורמת למחלת חניכיים, אך אצל מטופלים אשר מקבלים תרופה זו, מחלת חניכיים עלולה להחמיר, ומכאן החשיבות הרבה בשמירה על הגיינת הפה והחניכיים כמו גם ביקורים קבועים אצל שיננית. מחלת חניכיים מהווה גורם סיכון למחלות לב ואירוע מוחי ולכן לעיתים רופא השיניים ייאלץ אף לעקור שיניים מזוהמות בכדי למנוע התפשטות הזיהום.
במקרים של דימום מהחניכיים, טעם וריח רע מהפה, יש לפנות בדחיפות לבדיקה אצל רופא השיניים.

3. הסכנות לחולי לב מטיפולי שיניים?
תחילה נחזור ונדגיש כי ניתן לבצע כל טיפול שיניים אצל חולי לב יציבים. הסכנות מטיפולי שיניים אצל חולי לב נחלקות ל:
א. זיהומים במסתמי הלב
ב. תגובה לתרופות
ג. הפרעה סביבתית למכשור המושתל בלב

3א. האם סכנת הזיהום היא כוללת וזהה לכולם?
לא! סכנת הזיהום תלויה בסוג הטיפול, במחלות הרקע ובחומרתן. קיימת הבחנה בין טיפולים ברמת סיכון נמוכה לבין טיפולים ברמת סיכון גבוהה, כן קיימת הבחנה בין חולים בסיכון נמוך לחולים בסיכון גבוה על-פי מחלת הרקע. ברמת הסיכון הבינונית יפעיל הרופא את שיקול דעתו , לרוב לחומרה.

טיפולים בסיכון נמוך: טיפולים שבהם אין פגיעה ממשית ברקמות, ולא צפוי דימום רב, כמו לדוגמה: סתימות, התקנת סמכים אורתודונטים וכו'.

טיפולים בסיכון גבוה: טיפולים שבמהלכם קיימת אפשרות לדימום משמעותי:
– ניקוי שיניים עמוק
– עקירת שיניים
– טיפולי שורש
– טיפולי חניכיים
– כל טיפול כירורגי לרבות השתלות
– הרדמה אינטרליגמנטית

חולים בסיכון נמוך:
1. חולים לאחר ניתוח תיקון מום מולד מסוג VSD; ASD ללא פגיעה תפקודית
2. חולים לאחר אוטם שריר הלב
3. חולים לאחר צנתור והשתלת "תומכונים" (סטנטים)
4. חולים לאחר ניתוח מעקפים
5. חולים עם צניחת מסתם מיטרלי MVPקלה עם מסתם עדין וללא דלף משמעותי
6. חולים עם קוצב לב

חולים בסיכון גבוה:
1. חולים לאחר החלפת מסתמים, מכניים או ביולוגיים ללא תלות בעמדת המסתם
2. זיהום קודם ברקמות הלב, "אנדוקרדיטיס"
3. חולים בעלי מומים מולדים כחלוניים גם לאחר תיקון כירורגי
4. חולים הסובלים ממחלה מסתמית משנית משמעותית

האם ניתן למנוע את הזיהומים?
כן! במרבית המקרים. ומכאן החשיבות לדעת וליידע על מחלת הלב.

קיים טיפול מונע פשוט:

נטילת "מוקסיפן" ( MOXYPEN 2GR) שעה לפני הטיפול. אין צורך בנטילה נוספת לאחר הטיפול, למעט אם נאמר אחרת ע"י הרופא.

אנשים הרגישים לפניצילין יקחו 600MG CLINDAMYCIN שעה לפני הטיפול. וגם כאן אין צורך בנטילה נוספת לאחר הטיפול, אלא אם כן נאמר אחרת. כמובן שבשני המקרים צריך הנחיה מפורשת של הרופא וכמובן קבלת מרשם רפואי בכתב.

3ב. תגובה לתרופות:
א. במרבית המקרים אין בעיה לקבל זריקות הרדמה מקומית. יחד עם זאת מומלץ אצל הלוקים ביתר לחץ דם, באי ספיקת הלב או במחלת לב כלילית לאחר אוטם, ניתוח מעקפים או השתלת "תומכון", שלא להשתמש בזריקה המכילה אדרנלין משום שתפקידו לכווץ את כלי הדם, ולכן הוא עלול לגרום לעלייה בלחץ דם ובדופק.

ב. יש רופאי שיניים הנמנעים מלטפל בחולים הנוטלים תרופות המשפיעות על קרישת הדם (אספירין, קומדין, ,סינטרום פלביקס). לכן כאמור ראשית יש ליידע את רופא השיניים בנושא, והוא יחליט באם הוא מסוגל לטפל במקרה. במקרה שהרופא אינו מוכן לטפל בכם, אין סיבה לכעוס עליו, זה כנראה לטובתכם ובמקרה כזה תמיד תוכלו לעבור טיפול שיניים במסגרת בית-החולים.

3ג. הפרעות סביבתיות:
א. לחולים הנושאים בגופם מכשירים המסדירים את פעולת הלב, כגון: קוצב לב או מכשיר דהפיברילטור, קיימת סכנה "סביבתית" ממספר מכשירים המפיקים שדה אלקטרומגנטי. לכן חובה להיוועץ תחילה עם רופא השיניים באשר לסוג הטיפול שאתם עומדים לעבור ובאשר למכשור המעורב.

ב. רצוי לאחר השתלת מכשיר מסוג קוצב או דהפיברילטור לקבל הנחיות ברורות מצוות המרפאה להפרעות קצב לגבי טיפולי שיניים.

לעיתים הפה מאותת לנו על בעיית בריאות חמורה ורופא השיניים יכול באמצעות בדיקה פשוטה לעורר את תשומת ליבנו לבעייה אפשרית.

הנה עוד סיבה מדוע כדאי לבקר באופן קבוע אצל שיננית ורופא השיניים.

תופעות מסוימות בפה יכולות להעיד על סוכרת, סרטן, מחלות מין שונות ,תגובה אלרגית מסוימת ועוד.

הפה מספק לנו הנאות רבות החל באכילה, דיבור, שירה, אסתטיקה ועוד, אבל כאמור יכול להוות סממן לבעיות בריאות והוא מספק מידע עצום למתרחש בגופנו.

בואו להתעדכן בסימנים שאמורים להדליק לנו נורה אדומה:

1. שפתיים – זהו החלק של הפה הפונה כלפי חוץ והבולט ביותר מבין כל חלקיו.
הסימנים המופיעים עליהן הם הבולטים ביותר והקלים ביותר לזיהוי.

בעידן המודרני, שפתיים נפוחות ומלאות נחשבות לדבר יפה וסקסי. עם זאת התנפחות פתאומית של השפתיים יכולה להוות סממן ראשון של תגובה אלרגית. הדבר מחייב התייחסות מיידית שכן הזנחה עלולה להמשיך ולהידרדר ואף להגיע למצב מסכן חיים.
כתמים אדומים/לבנים ופצעים בשפה התחתונה יכולים להיות תוצאה של חשיפה ממושכת לשמש. זהו מצב טרום סרטני המחייב התייעצות עם רופא עור, מצב זה נפוץ יותר אצל בעלי עור בהיר.

במצב של מזג אוויר קר ויבש, עלולים להתפתח פצעים וסדקים בשפתיים. פצעים אלו יכולים להצביע גם על התייבשות.
ליקוק של השפתיים יחמיר את המצב ויש להשתמש בשפתונים ומשחות ייעודיות.
תחושה של עקצוץ בשפתיים ובפה יכולים להיות סימן מוקדם להתפרצות של הרפס הפה. זהו זיהום וירלי הגורם להופעה של פצעים על השפתיים. פצעים אלו מדבקים ביותר ועל כן יש להימנע מלגעת בהם. בנוסף מומלץ לא לחלוק כלי אוכל ולא להתנשק בזמן הופעת הפצעים. זיהום זה לרוב עובר ללא התערבות תוך כשבעה ימים.

תחושת אי נוחות, עקצוץ ופצעים שלא מחלימים יכולים להעיד על חסר בויטמינים, זיהום פטרייתי, פגיעה במערכת החיסונית , סרטן, טיפולים בסרטן, סכרת, איידס ועוד.

2. הלשון – ללשון שימושים רבים, ביניהם דיבור, אכילה ועוד. הלשון הינה האיבר הקטן ביותר עם כמות השרירים הגדולה ביותר (17), שרירים המצוידים באלפי פקעיות טעם. בנוסף לשימושים הידועים של הלשון, היא משמשת גם כתמרור אזהרה לבעיות הקיימות בגופנו.

חוסר תזונתי של ויטמינים או ברזל יכול לגרום ללשון חיוורת וחלקה בעוד שחוסר בחומצה פולית או ויטמין B12 יגרום ללשון אדומה.

נפיחות של הלשון יכולה להעיד על זיהום חיידקי, תגובה אלרגית, סרטן וכן תת פעילות של בלוטת התריס .
מצב המחייב פנייה דחופה לקבלת טיפול רפואי הינו לשון אדומה עם פצעים לבנים. מצב זה, יחד עם סימנים אחרים בגוף, יכול להצביע על זיהום קשה בכלי הדם הנקרא מחלת קווסאקי.

אפטות יכולות להופיע בלשון או בכל מקום אחר בחלל הפה.(ראה פרק נפרד) אלו פצעים קטנים וכואבים שהסיבה להופעתם לא לגמרי ידועה. האפטות יכולות להופיע בגלל לחץ נפשי, חסר תזונתי של ברזל, חומצה פולית וויטמין 12B, פגיעה במערכת החיסונית.

בנוסף לאלו, אנו נתקלים לעיתים גם בתופעות בלתי מזיקות על הלשון כגון שכבה שחורה או לבנה המצביעה לרוב על זיהום פטרייתי. הטיפול בזיהום זה הוא פשוט ולרוב אינו דורש יותר מהברשה של הלשון במשך מספר ימים.

לשון גיאוגרפית זהו מצב בו מופיעים כתמים לבנים על הלשון העשויים להשתנות במיקומם וגודלם. הדבר נובע לרוב מלחץ וחולף מעצמו.

3. חלל הפה – גירויים בתוך חלל הפה, כגון מתותבת לא מתאימה, שן שבורה, נשיכה של פנים הלחי וכו', יכולים לגרום לגידול יתר של התאים באיזור המגורה הבא לידי ביטוי בכתמים לבנים/אפורים. כתמים יכולים להיות תוצאה גם של זיהום פטרייתי או כתוצאה מעישון ושתיית אלכוהול.
נפיחות של החניכיים מעיד לרוב על דלקת חניכיים. הטיפול במצב של דלקת התחלתית הינו על ידי ביקור סדיר אצל השיננית. הזנחה יכולה להוביל להחמרה של הדלקת והתפתחות של מחלת חניכיים ובמצבים קיצוניים לאיבוד שיניים. בנוסף נפיחות מקומית של החניכיים יכולה להתפתח בעקבות זיהום בחוד השורש של השן, מקרה המחייב ביצוע טיפול שורש בשן. גם תרופות שונות יכולות לגרום לנפיחות של החניכיים. מצבים של שינויים הורמונאליים קיצוניים, כגון מחזור או הריון, יכולים לגרום לנפיחות של החניכיים.
יובש בחלל הפה יכול להיות תוצאה של מגוון רחב ביותר של גורמים החל מהתייבשות קלה ולחץ נפשי, דרך תרופות שונות ועד לבעיות מורכבות של פגיעה בבלוטות הרוק ותסמונות גנטיות שונות. גם טיפול נגד סרטן (כימותרפיה והרדיותרפיה) יכול לגרום ליובש פה.

רוק ופה יבש

בלוטות הרוק הם חלק ממערכת ההפרשה החיצונית. אצל אדם בריא הפרשה מוגברת של רוק מתרחשת בהשפעה של גירויים חיצוניים כמו מאכלים מסוימים, ריחות ואף מחשבה על אוכל מסוים.

בבני האדם קיימים שלושה זוגות של בלוטות רוק גדולות המפרישות לתוך חלל הפה:

Parotis
הגדולות ביותר, נמצאות מתחת לשתי האזניים ומפרישות בעיקר רוק "סרוזי".

Submandibular glands
נמצאות מתחת ללסת התחתונה בשני הצדדים ומפרישות רוק "סרוזי".

Sublingual glands
נמצאות מתחת ללשון ומפרישות בעיקר "מוקוזה".

בנוסף קיימות בלוטות קטנות נוספות המפוזרות בחלל הפה, בחך, בלחיים, בלשון ובשפתיים.

רוק "סרוזי" – מורכב ממים ומחלבונים ומכיל את האנזים עמילז שמעכל את העמילן במזון.

רוק "מוקוזי" – סמיך יותר, הוא זה אשר מרטיב את המזון ושומר על חלל הפה לח.

כמות הרוק המופרשת ביום אצל אדם בריא היא בין ליטר אחד לשניים. פה יבש הינו מצב שבו אין בפה מספיק רוק על מנת להשאיר את הפה רטוב. מצב זה מוכר בשם קסרוסטומיה (xerostomia).

תפקיד הרוק

הרוק שוטף את הפה ומנקה שאריות מזון אשר עלולים לשרת את החיידקים הגורמים לעששת.

הוא משמש כבופר לאיזון רמת ה-PH (החומציות) היורדת לאחר האכילה ומשמשת להתקפות החיידקים גורמי העששת.

הרוק משמש כמקור לפלואוריד סיסטמי ומינרלים הדרושים לתהליכי הבנייה וחיזוק השן.

הרוק מסייע בעיכול המזון.

ברוק קיימים נוגדנים ובכך הוא מונע דלקות וזיהומים באמצעות בקרה על הבקטריות והפטריות בפה.

הרוק אינו זורם בצורה שווה בפה.ישנם אזורים כמו צד הלשון האחורי ואזורי הטוחנות התחתונות שבהם זרימת הרוק חזקה ומהירה יותר. לעומת זאת אזורים אחרים כגון צדי הלחי של השיניים העליונות אשר בהם הזרימה איטית יותר וכתוצאה מכך הפלאק יצטבר יותר באזורים שבהם זרימת הרוק חלשה יותר.

הרוק מכסה את השיניים והחניכיים בשכבת חלבונים.קצב הפרשה מוגבר של הרוק מגן יותר מפני חומציות מאשר הפרשה רגילה במצב מנוחה.

כאשר אין מספיק רוק עלולים להתפתח מוקדי עששת או מצבי זיהום ודלקת אחרים.בנוסף יהיה קשה יותר ללעוס ולבלוע את המזון מה שיקשה על האכילה.

פה יבש יכול לגרום לתופעות הבאות:

קושי בטעם, בלעיסה, בבליעה ובדיבור.

סכוי מוגבר לפתח עששת ודלקות אחרות.

פה יבש יכול להעיד על התופעות הבאות:

סימן לבעיה בריאותית או מחלה

תוצאה של טיפול תרופתי מסוים.

סימנים היכולים להעיד על יובש פה כוללים:

תחושת דביקות ויובש בפה

קושי בלעיסה, בבליעה בטעם או בדיבור

תחושת שריפה בפה

שפתיים סדוקות

לשון יבשה וקשה

פצעים בפה

דלקות בפה

מוקדי עששת וחורים. כאשר אין מספיק רוק קצב התפתחות מוקדי העששת עולה.

תחושת יובש בגרון

הסיבות השכיחות ליובש פה כרוני:

תופעת לוואי של תרופות:

קיימות מעל 400 תרופות הגורמות לירידה בקצב וכמות הפרשת הרוק על ידי הבלוטות. תרופות המשמשות לטיפול ביתר לחץ דם, חרדה, דיכאון או פסיכוזות גורמות לעיקר הבעיות. גם אנטי היסטמינים ותרופות מרפות שרירים עשויים לגרום לפה יבש.

יובש פה יכול להיגרם כתוצאה מהקרנות המבוצעות בראש ובצוואר.

מחלות המשפיעות על הפרשת הרוק: תסמונת שיוגרן (מחלה הגורמת ליובש בעיניים או בפה), דלקות בקטריליות ווירליות, חזרת (דלקת וירלית של בלוטת הפרוטיס) סכרת בלתי מאוזנת, אבנים בבלוטות הרוק,גידולים ועוד.

תרופות כימותרפיות יכולות לגרום להפרשת רוק סמיכה יותר וכתוצאה מכך לתחושת יובש פה.

מצבי לחץ : דיכאון חרדה ותקופות מתח בחיים.

אומנם עם העליה בגיל שכיחות מצבי יובש פה עולה אך הדבר אינו מהווה תסמין נורמלי לתהליך ההזדקנות!אם אתם סובלים מיובש פה עליכם להתייעץ עם הרופא שלכם או עם רופא השיניים על כך.

להלן מספר המלצות להתמודדות עם יובש פה:

שתו מים בתדירות גבוהה במהלך היום

השתמשו בבקבוק ספריי מים המכיל לימון להרטיב את הפה מדי פעם.ה חזיקו אותו במקום נגיש בעבודה, בבית ובעת השינה.

לעסו מסטיקים ללא סוכר אשר ממריצים את קצב הפרשת הרוק ומכילים קסליטול אשר אינו גורם לעששת (חורים).

כאשר הפה שורף – מי מלח חמימים או שטיפות סודה לשתיה עשויים להקל על אי הנוחות והכאב.

מציצת סוכריות ללא סוכר עשויה אף היא לעודד הפרשת רוק.

לעסו מזון המכיל הרבה סיבים כדוגמת גזר וסלרי בין הארוחות.

השתמשו במברשת שיניים חשמלית.

שתו לעיתים קרובות בזמן האכילה, הדבר ישפר את הטעם והבליעה.

השתמשו בשטיפות פה אנטי בקטריאליות אשר אינן מכילות סוכר או אלכוהול.

אכלו מזון עדין, לא חריף או מלוח עם רוטב בלתי סמיך אשר גורם להרטבת המזון אשר הינכם אוכלים.

השתמשו במשקאות ללא קפאין שכן משקאות המכילים קפאין גורמים לתחושת יובש בפה לאחר שתייתם.

אל תשתמשו במשחות שיניים המכילות סודיום לאוריל סולפט אשר גורם להקצפה ולגירוי החניכיים.

המעיטו במזון מתוק, דביק המכיל סוכר אשר עלול להגביר את הסיכוי לפתח עששת.

צחצחו לאחר הארוחה תמיד ובכך תסייעו בסילוק אותן שאריות מזון בפה.

קיימות תמיסות מלאכותיות שונות האמורות להחליף את נוזל הרוק, אך זהו טיפול מוגבל, זמני, ועוזר במקרים מועטים.

אנשים המרכיבים תותבות וסובלים מיובש פה חשופים יותר לזיהומים ולדלקות פטרייתיות בגלל הצמדות הפטריות לחלק הפלסטי של התותבת. על כן השרו את התותבת במהלך הלילה במים בחומר ניקוי לתותבת על מנת למנוע זיהום.

בדקו מה המקור ליובש הפה, אם הוא כתוצאה מתרופות התייעצו עם הרופא לגבי תחליפים לתרופות או שימוש במוצרי תחליף לרוק.

מהו עישון? עישון סיגריות הוא הרגל שלרוב האנשים המעשנים קשה להשתחרר ממנו.

כתוצאה מגירוי מסוים המעשן מרגיש צורך להצית סיגריה.

לכל מעשן יש דפוסי עישון אופייניים ותנועות החוזרות על עצמן. המעשן ביד ימין יעשה זאת תמיד באותה יד, ואם ינסה לעשות זאת ביד שמאל יטען שלסיגריה אין אותו טעם… צורת שליפת הסיגריה, ההדלקה וההחזקה בזוית הפה תמיד תחזורנה על עצמן ותהפוכנה לחלק מהתנהגותו של האדם.

המדהים הוא שרוב המעשנים מודעים לנזקים הבלתי הפיכים שגורם העישון, ולמרות זאת הם ממשיכים בפעולה הרסנית זו. הניקוטין מכווץ את כלי הדם ופוגם בזרימת הדם לעור, דבר אשר לאורך זמן מאפיר את הפנים. מעשנים כבדים מפתחים יותר קמטים מאלו שאינם מעשנים, ויש להם יותר סיכויים ששערם ילבין מוקדם יותר. ומובן כבר ידוע ומוכח הקשר שבין עישון וסרטן. (ראה פרק אונקולוגיה וסרטן בשימושרון)

עם זאת מעטים הם אלו אשר מודעים לנזקי העישון הפסיבי (שאיפת עשן של מעשנים אחרים)….

מסתבר שהעשן היוצא מהסיגריה הוא עישון לכל דבר. עשן זה הוא אף רעיל יותר מזה שיוצא מפיו של המעשן כיוון שחלק נשאר בגופו של המעשן. זאת הסיבה שמדינות רבות בעולם המערבי, וישראל בעקבותם, אוסרות על עישון במקומות ציבוריים.

אנשים הנמצאים בסביבת מעשנים לא תמיד מודעים לסיכון לחלות במחלת סרטן ריאות בשיעור גבוה יותר. סיכוייהם להתקף לב גבוה לעומת אלה הנהנים מאוויר נקי, כמו כן מעשנים פסיביים רבים מפתחים אלרגיות והתקפים אסטמטיים.

עישון והסיכויים לשבץ:
במחקר שהתפרסם בכתב העת של אגודת הלב האמריקאית, מצא שנשים המעשנות ונשואות לגבר מעשן היה סיכוי גדול יותר לשבץ מאשר לאלה הנשואות לגבר שאינו מעשן.

במחקרים רבים כבר הוכח שחשיפה לעישון פסיבי עלול להגביר את הסיכון למחלת לב. במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבדוק אם הדבר נכון גם במקרה של שבץ. החוקרים מצאו שלנשים מעשנות הנשואות לגברים מעשנים היה סיכון גבוה פי 6 ללקות בשבץ בהשוואה לנשים שבעליהן לא מעשנים. לדברי החוקרים , אם רוצים להפחית את הסיכון לשבץ, יש להתייחס לא רק למטופלים, אלא גם לבני זוגם.

עישון פסיבי והסיכון לסוכרת:
חוקרים בארה"ב מצאו שאנשים המצויים בסביבת מעשנים נמצאים בסיכון גבוה יותר ללקות בסוכרת מבוגרים. במחקר שנערך בבי"ח באלבמה במשך 15 שנים עלה ש17% מאלה שנחשפו לעישון פסיבי לקו בסוכרת מבוגרים, מנגד שיעור סוכרת המבוגרים בקרב אלה שלא נחשפו לעישון בכלל היה 12% בלבד. והנה עוד סיבה מדוע יש לאסור את העישון במקומות ציבוריים, אשר חושף לא מעשנים לעשן סיגריות.

עישון ובריאות הפה:
רופאי שיניים העוסקים בהשתלות יודעים בצורה חד-משמעית שאצל מעשנים אחוזי ההצלחה בביצוע שתלים פוחתים בצורה משמעותית ולכן הם נמנעים לבצע השתלות אצל מעשנים כבדים. כמו-כן העישון מגביר את הסיכויים לסרטן הלוע, הלשון, החניכיים, השפתיים ומיתרי הקול.

אצל מעשנים דלקות החניכיים חמורות יותר, השיניים צהובות ונראות רע יותר, כמות האבן גדולה יותר וריחות לא טובים תמיד מופצים מהפה.

עישון בהריון:
העובר של אישה בהריון שמעשנת הוא קורבן להרעלה.
קיימת שכיחות גבוהה יחסית של מומים שמקורם בפגם במערכת העצבים, שפה וחך שסועים, מומי לב ומומים במערכת העיכול. עישון בטרימסטר הראשון של ההיריון מגביר את הסיכוי להפלה ספונטאנית, ועישון בהמשך ההיריון מגביר הסיכוי ללידה מוקדמת ולמשקל נמוך יותר של היילוד.

העישון מפחית את האספקה של החמצן ושל חומרי ההזנה לעובר, מפחית את יכולת הגדילה ומגדיל את ההפרשה של קלציום מהגוף ושל חומר ההורס ויטמין C.

ומה בקשר לילדינו:

ילדים הם רגישים במיוחד ועל-כן כשהם נמצאים בסביבה של מעשנים נרשמת מיד עלייה בקצב הלב ולחץ הדם, בדומה למעשנים פעילים. ילדיהם של מעשנים מתאשפזים עקב דלקת סמפונות ודלקת ריאות בשנה הראשונה לחייהם פי – 2 יותר מאשר ילדיהם של הלא-מעשנים. אצל בני נעורים יש השפעה מיידית בצורת כתמים על השיניים ועל הציפורניים, וריח רע נודף מפיהם.קיימת אף פגיעה בתפקוד המיני.

עישון פסיבי ועששת אצל ילדים:
במחקר שנערך באוניברסיטת "רוצ'סטר" בניו יורק נמצא שעישון פסיבי מגביר את הסיכון למחלות חניכיים אצל מבוגרים, ושניקוטין מגביר את צמיחת החיידקים גורמי העששת בחלל הפה.

המחקר סקר נתונים שנאספו בשנים 94-88 בקרב 3,531 ילדים בני 11-4. בדמם של יותר ממחצית מהילדים היו רמות גבוהות יותר של קוטינין שהוא תוצר לוואי של ניקוטין, מה שמעיד על חשיפה לעישון פסיבי. נמצא שהילדים בעלי הרמות הגבוהות ביותר של קוטינין סבלו פי 2 מעששת לעומת ילדים שנחשפו לעישון פסיבי מועט או בכלל לא.

הקשר בין עישון פסיבי לעששת היה דומה גם כשנלקחו בחשבון גורמים כמו תדירות הביקורים אצל רופא השיניים. החוקרים התייחסו גם לנשים בהריון שמעשנות ולדבריהם, הן מעלות את הסיכון של ילדן לבעיות בריאות אשר עלולות להעלות את הסיכון לעששת אצל ילדים.

מחלת חניכיים אשר אינה מטופלת, יכולה לגרום למחלת לב! אנשים לרוב אינם מודעים לכך!

היגיינת הפה מהווה גורם סיכון לא פחות משמעותי מעישון ומהשמנת יתר בכל הקשור למחלות לב במיוחד בקרב גברים בני 50-40.

מחלת חניכיים הינה מחלה זיהומית, הנגרמת בגלל חיידקים הנמצאים בחלל הפה ובשל הצטברות פלאק מסביב לשיניים. זוהי אולי המחלה הנפוצה ביותר בגוף האדם, והיא מגיעה ל 90% מהאוכלוסייה .

החיידקים שנמצאים על החניכיים מגיעים למחזור הדם ועלולים להתיישב על דפנות העורקים. כתוצאה מכך הם עלולים ליצור הפרעה בקרישת הדם, לגרום לחסימת כלי דם ולהתעבות דפנות כלי הדם באזור הלב והמוח. פגיעה באספקת הדם לאברים חיוניים כמו הלב והמוח עלולה לגרום להתקפי לב.

מחלות חניכיים יכולות להוות סיכון להרבה מחלות מערכתיות בנוסף למחלות לב,כגון: סוכרת, רעלת הריון ולידה של תינוקות במשקל נמוך לפני שבוע 30 להריון.

מחקר באוניברסיטת ניו-יורק שנעשה בקרב חולי סוכרת הראה כי טיפול במחלת חניכיים הוריד את רמות הסוכר בדם ואת הצורך בתרופות לאיזון הסוכר. ההשערה היא שחיידקים החודרים לדם, מגבירים את העמידות לאינסולין וכך מעלים את רמת הסוכר בדם.

מחקר שפורסם בכתב העת האמריקאי למחלות לב "STROKE" הראה שאובדן שן כתוצאה ממחלת חניכיים יכול להעיד על טרשת עורקים. המחקר הראה בצורה מובהקת שבמיוחד אצל בני 65 ומעלה אובדן שן עשוי להעיד על זיהום כרוני או על דלקת בחניכיים וכן גם על דלקתיות בעורקים, דבר שיכול להוביל לטרשת עורקים. במחקר אחר נמצא שלמטופלים הסובלים ממחלת חניכיים מתקדמת, היה סיכוי גבוה יותר ללקות בהתקף לב מאשר למטופלים ללא מחלת חניכיים.

מחקר אחר שנערך באוניברסיטת בופלו בארה"ב, מצא קשר בין מחלות חניכיים, לגורמי קרישה ולמחלות לב. במחקר דווח על קיומן של רמות גבוהות של גורם הקרישה "פיברינוגן" במטופלים הסובלים ממחלות חניכיים. רמות גבוהות של פיברינוגן בדם ידועות זה לא מכבר כגורם למחלות לב, מכיוון שפיברינוגן מעלה את השכיחות של הופעת קרישי דם במערכת הדם, וקרישי דם אלו עלולים לגרום לחסימת כלי דם ולהתקפי לב. המחקר גילה שיש סבירות גבוהה יותר אצל חולים הסובלים ממחלות חניכיים להימצאות גן נדיר שאחראי להתבטאות של פיברינוגן, גן שלא קיים אצל חולים מן השורה.

מחקר בפינלנד בחן בעיות שיניים אצל 500 אנשים, חציים בעלי מחלות לב וחציים בריאים. המחקר מצא שלחולי לב היו יותר בעיות שיניים מהמשתתפים ללא מחלות לב.

מסתבר שאצל רבים ביקור אצל רופא שיניים יכול להציל חיים!

בתחילת שנת 2005 פורסם על חבר כנסת ידוע שסבל ממורסה בפה אשר לא טופלה בזמן, וההזנחה כמעט גרמה למוות. הזיהום הגיע למוח,גרם לבצקת מוחית, הוא לקה בשיתוק בחלק מגופו ובאיבוד הכרה.
מסתבר שמורסה שלא מטופלת בזמן עלולה לגרום לסכנת חיים.

מורסה בלסת תחתונה עלולה להתפשט לרקמות בצוואר ובלוע ולגרום לחסימת דרכי הנשימה עד לחנק.
מורסה בלסת עליונה עלולה כאמור להיות מסוכנת בשל הקרבה למוח. מקרה נוסף פורסם על תינוקת שזיהום בשיניים שלה התפזר במוח, והיה צורך לעקור את כל שיניה כדי להצילה.
בשיני בינה שבקעו למחצה ומופיע זיהום מומלץ לעקרן מאותה סיבה.

הפה הוא כמעין מיקרוקוסמוס או מראה של הגוף כולו, ולכן מחלות רבות ניתן לאתר ולהתריע מפניהן בשלבים מאוד מוקדמים.
איתור מוקדם של מחלות חניכיים עשוי למנוע מחלות ולשפר את מצבם של החולים במחלות לב וסוכרת.

רופא שיניים המאתר למשל סרטן פה בשלבים מוקדמים מאוד, חוסך מהמטופל הרבה עוגמת נפש, כיוון שאפשר לטפל בו ביתר קלות ולמנוע אף מוות.
בסרטן הפה יתכנו עיוותים בפנים, קשיים בדיבור, באכילה ואפילו מוות.

ביקור קבוע אצל שיננית ואצל רופא השיניים יכול למנוע הרבה מחלות וגם לחסוך לנו הרבה כסף.

רופא השיניים בבדיקה אמור לאבחן בעיות ברקמות הרכות בפה ובלשון, חניכיים מדממים, שינויים בבלוטת הרוק, בבלוטות הלימפה שבצוואר ובעור הפנים.

כל אלו יכולים להתריע על בעיה בריאותית.

כאשר אתם נתקלים בבעיה מתמשכת בחלל הפה, בפנים או בצוואר, ידעו את רופא השיניים, כיוון שזו יכולה להיות בעיה פשוטה אך גם בעיה חמורה ביותר, וגילוי מוקדם עשוי למנוע צרות גדולות.

מקרים רבים של סרטן בחלל הפה אשר הצריכו ניתוח גדול ומסובך, היה אפשר לטפל בלי ניתוח אם היו מאובחנים בשלב מוקדם יותר.

מחלות שרופא השיניים יכול לאבחן בשלב מוקדם:

סרטן בחלל הפה
איידס
חצבת, אבעבועות רוח, מחלת הנשיקה והרפס
שחפת
סוכרת
בעיות עיכול
אנמיה
בולמיה
לויקמיה
סיוגרן
תגובות לתרופות
סרטן העור
התעללות בילדים
מתח נפשי
דיכאון

המסקנה היא כאמור שכדאי לבקר אצל שיננית ואצל רופא השיניים באופן קבוע, ולא רק כשכואב !! רפואת שיניים מונעת עשויה להפחית סיכון למחלות לב, לסוכרת וללידה מוקדמת.
לקבלת יעוץ ולמידע נוסף אנא מלאו פרטים ונציגנו יחזרו אליכם בהקדם.

[contact-form-7]

אונקולוגיה: ענף החוקר את תחום הסרטן

נכתב בעזרתו האדיבה של פרופ' עופר מרימסקי, אונקולוג בכיר, מנהל היחידה לרקמות רכות ושלד בביה"ח איכילוב.

חשוב להבין שמחלת הסרטן אינה מחלה אחת הנגרמת בגלל גורם אחד, ולפיכך לא מותאם לה טיפול מסוג אחד. ידועים למעלה מ – 200 סוגי סרטן ולכל אחד מהם השם, המאפיינים והטיפול המתאים לו.

המילה סרטן מעוררת בכל אחד מאיתנו חרדה. היא הופכת למפחידה יותר כשאנחנו מכירים אדם שחלה בסרטן, ואם האדם הזה הוא במקרה בן משפחה שלנו הפחד הופך להיות מוחשי ונוכח מאוד בחיינו.

מהו סרטן?
האיברים והרקמות בגוף בנויים ממבנים זעירים הנקראים תאים. רוב התאים בגופנו מתחדשים באמצעות התחלקות תאים. חלוקת התאים היא תהליך מסודר ומבוקר, אולם אם מסיבה כלשהי ייעשה תהליך זה בצורה בלתי מבוקרת ימשיכו התאים להתחלק ויתפתחו לגוש הנקרא "גידול".
גידולים יכולים להיות שפירים או ממאירים, סרטניים.

גידול שפיר: אינו סרטן!
התאים בגידול שפיר אינם מתפשטים לחלקי גוף אחרים ולכן אינם סרטניים, אך הם עלולים לגרום הפרעות כתוצאה מהלחץ שהם יוצרים על אברים סמוכים.

גידול ממאיר (סרטני):
גידול זה מורכב מתאים בעלי יכולת התפשטות מעבר למיקום המקורי שבו נוצרו. הם עלולים לחדור לאברים סמוכים ולהרוס אותם, והם יכולים לנדוד לאברים מרוחקים בעזרת זרם הדם או דרך מערכת הלימפה. כאשר תאים אלה מגיעים למקום חדש הם יכולים להמשיך להתחלק וליצור גידול חדש הקרוי גידול משני או גרורה.

איך מבדילים בין גידול שפיר לגידול ממאיר?
האבחנה הסופית נקבעת באמצעות בדיקה מקרוסקופית של הגידול וזהוי תכונות אימונוהיסטופתולוגיות.

נתונים כלליים:
הנתונים מעוררים דאגה: אחד מכל שלושה אנשים בישראל ילקה במהלך חייו בסרטן. אחת מכל שמונה נשים תחלה בסרטן השד ואחד מכל שנים עשר גברים ילקה בסרטן הערמונית. מדי שנה מתגלים 23,500 חולי סרטן חדשים, מהם ישרדו כ-60 אחוז.
מנתוני משרד הבריאות עולה כי כיום הורגת מחלת הסרטן יותר אנשים בשנה ממחלות לב.
הופעת מחלת הסרטן אצל צעירים היא נדירה ושכיחות המחלה עולה עם הגיל עד לשיא בגילאי 69-65

הגורמים:
הגורמים למחלה ידועים רק בחלקם וקשורים בהרגלי החיים האישיים, כגון: עישון, תזונה לא בריאה, היעדר פעילות גופנית, חשיפה לשמש ולקרינה בכלל, חשיפה לווירוסים שונים, חשיפה לחומרים כימיים או מזהמים וכן משתנים שונים הקשורים לרקע משפחתי וגנטי.

גורם הסיכון המשמעותי ביותר הוא העישון. כמאה מליון בני אדם מתו במאה ה – 20 ברחבי העולם כתוצאה ממחלות הקשורות בטבק.הסיכון של אדם המעשן ללקות בסרטן ריאות גדול פי 30 מאדם שאינו מעשן.גם עישון פסיבי מגביר באופן משמעותי את הסיכון ללקות במחלה.

השלכות של טיפולים כימותרפיים והקרנות על חלל הפה:
מטופלים רבים אשר נאלצו לעבור טיפולים למחלת הסרטן מפתחים סיבוכים שונים בחלל הפה. הסיבוכים השכיחים ביותר הם:
1. כיבים דלקתיים ומכאיבים כתוצאה משינויים בהרגלי התזונה ובהיגיינת הפה
2. יובש פה (XEROSTOMIA) כתוצאה מפגיעה בבלוטת הרוק ושינויים בכמות הפרשת הרוק לחלל הפה. כתוצאה מכך ייתכנו דלקות, ריח רע מהפה, מגבלה בדיבור ואף עששת
3. שינויים בחוש הטעם
4. דלקות בחניכיים והופעת רקמה דלקתית על הלשון ומתחתיה

רפואת שיניים וסרטן:

סרטן הפה:

מסתבר שבדיקה פשוטה אצל רופא שיניים עשויה להציל חיים!! חלל הפה הוא למעשה המראה של הגוף כולו, ובאמצעות הפה אפשר לאבחן מחלות קשות בתחילתן ולתת טיפול מציל חיים.

בריאות טובה תלויה לא מעט בבריאות חלל הפה. זיהום או מחלה בפה עלולים להשפיע גם על אברים מרוחקים. לעתים ניתן אף לאבחן מחלות כלליות באמצעות חלל הפה , כאשר הסימנים בחלל הפה מקדימים את שאר סימני המחלה.

סרטן הפה נחשב לנגע המופיע באחד מהאזורים הבאים:שפתיים חניכיים, לשון, רירית הפה והלוע.
הסרטן מתבטא בנגע שבהתחלה הוא קטן מאוד, וכאשר מבחינים בו והוא אינו מחלים תוך שבועיים שלושה יש לבצע בדיקה ולא להתעלם ממנו. רקמת הפה צריכה להיות שלמה, ואם משהו פוגע בה באופן חוזר, זה עלול להיות סימן לכך שישנה מחלה ממארת שמתחילה להתפתח.

פצעים בחניכיים, בחיך, בלחיים הפנימיות, בשפתיים או בלשון צריכים להדליק לרופא ולחולה נורה אדומה כי יתכן שמדובר בגידולים ממאירים (במיוחד כאשר הם מופיעים אצל מעשנים ואצל חובבי משקאות חריפים)

פצעים או גושים הנמצאים לאורך זמן בחלל הפה, יכולים להעיד על קיומו של גידול סרטני. הגילוי המוקדם חשוב כדי לסייע בהצלחת הטיפול, ולכן חשוב להפנות את תשומת לבו של רופא השיניים בכל מקרה של חשש.
הסרטן השכיח ביותר בחלל הפה הוא "האפיטל הקשקשי" או squamous cell carcinoma.
הגורמים העיקריים הידועים הם עישון סיגריות ומקטרת וכן שתיית אלכוהול. אדם הנוהג גם לשתות וגם לעשן מן הסתם חשוף יותר לסרטן בחלל הפה. הסיכון של אדם מעשן ללקות בסרטן ריאות גדול פי 30 מאדם שאינו מעשן (בארה"ב זהו הסרטן השישי בשכיחותו).

גורמים:
5 אחוזים מכלל הגידולים הסרטניים הם בחלל הפה ובשפתיים, והם נוצרים בין היתר כתוצאה מחשיפה לשמש, מעישון מוגבר ומצריכת אלכוהול.

סימנים:
הסימנים העיקריים העלולים להעיד על הופעת סרטן הפה הם כיב או גוש בחלל הפה שלעתים מלווים בכאב. אם הגוש ממוקם על הלשון הוא עלול לגרום לקושי בבליעה. אם הגוש פוגע בחניכיים עלולה להיגרם ניידות של השיניים ופצע דמוי כיב על השפה.

דרכי הטיפול:

חשוב להדגיש שלפני כל טיפול כימותרפי או הקרנות, יש להגיע לרופא שיניים לבדיקה יסודית לצורך שלילת כל אפשרות למוקד זיהומי בחלל הפה.

ולמרות זאת אם תוך כדי הטיפול הכימי או ההקרנות נוצר צורך בטיפול שיניים חודרני, הרופא האונקולוג יבצע ספירת דם ויפנה לרופא השיניים בצירוף המלצות ללקיחת טיפול אנטיביוטי מונע.

הטיפול בסרטן בחלל הפה נחלק לשלוש:
1. ניתוח להסרת הגידול
2. הקרנות
3. כימותרפיה

בדרך-כלל הטיפול הוא כירורגי, כריתה של הגידול. טיפול נוסף הוא הקרנות אל התאים הסרטניים, טיפול הניתן בדרך-כלל בשלבים המתקדמים של המחלה. הזרקת חומרים כימיים להרס התאים הסרטניים (כימותרפיה) פחות שכיח במקרים של גידולים בחלל הפה.
כמו במחלות סרטן באיברים אחרים, גם במקרי סרטן בחלל הפה לגילוי המוקדם יש השפעה ניכרת על סיכויי ההחלמה. סיכויי ההחלמה בשלב המוקדם עומדים על 90-80 אחוזים.

אצל אנשים שלקו בסרטן פה מומלץ לבצע לפני ניתוח או לפני כל טיפול אחר טיפול מונע וניקוי יסודי של כל חלל הפה, וזאת בכדי למנוע זיהומים אפשריים בעתיד. כך גם לגבי טיפולי שיניים דחופים שעדיף לבצעם לפני הטיפול האונקולוגי, ובכך להמנע מעוגמת נפש מיותרת לאחר מכן.

במחקר שמתבצע בשנים אלו בארה"ב (באוניברסיטת UCLA) מנסים להשתמש ברוק כנוזל אבחון אפשרי לסוגי סרטן ולמחלות מערכתיות אחרות. ההשערה היא שחלבונים הקשורים לסרטן הפה יכולים לעבור מהרקמה אל הרוק. המדענים הצליחו לזהות רוק של חולי סרטן ב 9 מתוך 10 דגימות (נמצא כי מעשנים מייצרים רמה גבוהה פי 4 של חלבון (COX-2) בריריות הפה לעומת אלו שאינם מעשנים.)

שיקום:
ההבדל העיקרי בין טיפול בסרטן הפה לטיפול בגידול סרטני באברים אחרים הוא ההשלכות על המראה החיצוני. הסרה כירורגית של הגידול הסרטני גורמת לעיתים לעיוות בפנים, ואז חשוב להכין את האדם לכך מראש.

היבט נוסף הוא השינוי ביכולת הדיבור, האכילה והבליעה בקרב חולי סרטן הלשון כאשר יש צורך בכריתה חלקית של הלשון. במקרים אלו אנשים זקוקים לתמיכה של קלינאית תקשורת. לעיתים יש צורך בטיפול בבעיות של יובש פה, במידה שיש כריתה של חלק מהלסת. במקרה זה יש צורך בשחזור האזור ובהרכבת תותבות או שתלים.

מניעה:

1.עישון ידוע כגורם סיכון בהופעת סרטן הפה, ובשילוב עם אלכוהול הסיכון עולה בצורה משמעותית. אז מעשנים ושתיינים… לתשומת לבכם! ולאלו שלא יכולים להתאפק, מומלץ לא לעשן בקרבת ילדים שכן מחקרים רבים מראים שעישון פסיבי משפיע לרעה על הסביבה בכלל ועל ילדים בפרט.

בכל מקרה אם אתם מעשנים, לועסים טבק או שותים אלכוהול מומלץ שתבקרו באופן קבוע אצל רופא השיניים לבדיקה ולמעקב.

2.הגבלה על שעות החשיפה לשמש, שימוש במסנני קרינה לשפתיים וכובע להצל על הפנים חשובים למניעת גידול ממאיר.

3. חוקרים מישראל הראו כי ליקופן (קרוטנואידים) המצוי בעגבניות עשוי לעכב התפתחות של סרטן הפה.

4.במחקר שנערך לאחרונה נמצא כי תה ירוק מכיל חומרים נוגדי החימצון, ולכן הוא עשוי לעזור במניעת סרטן, כולל סרטן הפה.

5. תזונה בריאה, עשירה בפירות ובירקות וללא שומן מן החי מסייעת במניעת כל סוגי הסרטן.

אנחנו, צוות המרפאה, ערים לנושא באופן מיוחד, ובמספר פעמים אבחנו נגעים סרטניים בשלבים מוקדמים. דבר זה הביא לטיפול מהיר ובמספר מקרים אף להצלת חיים.

אז אם חיפשתם בגוגל, בליטה בחניכיים הפנימיות, הגעתם למקום הנכון!

מה אומר עליך הדם שלך?

למי מאיתנו לא קרה שעמד חסר אונים מול טופס מלא מספרים וכוכביות הממלאים את דף תוצאות הבדיקות של המעבדה. כרופא שיניים המטפל באוכלוסייה במגוון גילאים נרחב, אין שבוע שלא פונה אליי חבר, מטופל או בן משפחה בחרדה גדולה…ובשאלה: "מה אומר עלי סעיף זה או אחר בבדיקות הדם שלי…."

בפרק זה מרוכזים בצורה קלה הסברים כלליים על הבדיקות העיקריות שלנו, וזאת עד שנגיע לרופא וכמובן לא במקומו.

ובכן בדיקות הדם אומרות לנו בעצם מה שלומנו. הדם הוא בעצם נוזל החיים, והוא מורכב מכדוריות דם אדומות ולבנות, מטסיות דם (טרומבוציטים) ומחומרים נוספים, כמו: סוכר, שומנים, מינרלים וויטמינים. בבדיקות דם שגרתיות בודקים את הכמות של כל החומרים האלו בדם, ובהשוואה לממוצע שנחשב תקין, יכולים להסיק מסקנות באשר ל"תקלות" בריאותיות. בעבר הבדיקה נחשבה מפחידה וכואבת, אך היום אפילו ילדים כבר לא עושים מכך עניין , כיוון שהבדיקה נעשית באמצעות מחט דקה, קצרה ועדינה, ובדיקור אחד בלבד.

אז איך עושים את זה?
ניתן לקחת דם מעורק, מווריד או מנים אך ברוב המקרים הדם נלקח מווריד הנמצא בזרוע. האחות מניחה גומייה ("שטאונג") מעל הווריד שתפקידה להאט את חזרת הדם מהווריד ללב ולמנוע בכך התנפחות של הווריד. דבר זה מקל על לקיחת הדם. במקרים חריגים רוצים לבדוק את לחץ החמצן בעורק, ואז לוקחים את הדם מעורק הנמצא מעל שורש כף היד. במקרים מסוימים יש צורך בכמות מועטה מאד של דם, ואז הוא נלקח מנימי דם בקצה האצבע באמצעות דקירה קטנה במחט קטנה. לאחר שנלקח הדם הנבדק מקבל פד גזה, ואיתו הוא לוחץ על מקום הדקירה במשך מספר דקות עד להיקרשות של הדם.

שקיעת דם:
בדיקה שנעשית בנפרד מספירת דם ומבדיקת הכימיה, ובה בוחנים את קצב שקיעתן של הכדוריות האדומות במבחנה והפרדותן מחומרים אחרים שבנוזל הדם לאחר כשעה.
ערכים תקינים: עד 20 מ"מ בשעה.
ערכים גבוהים: מעל 50 מ"מ בשעה.
שקיעה מהירה מראה על אפשרות לתהליך דלקתי כלשהו בגוף, אך היא אינה מצביעה על הסיבה (במקרים נדירים על סרטן).

ספירת דם (ס"ד Complete Blood Count):
זוהי אחת הבדיקות העיקריות והראשוניות המבוצעות בבית חולים ובמרפאות הקופה.
הבדיקה נותנת מידע על זיהומים ועל דלקות, על מצבים של חוסר דם (אנמיה) ועל הפרעות דם נוספות.
אין כל צורך בהכנות מיוחדות לבדיקה, ולרוב התוצאות מתקבלות תוך מספר שעות.

בדיקת לוקוציטים (כדוריות דם לבנות ,White Blood Cells ):
הכדוריות הלבנות הן אחד המרכיבים העיקריים של המערכת החיסונית שלנו ותפקידם להילחם בזיהומים שונים ובתאים סרטניים.
ערכים תקינים: נעים בין 4,300 ל-11,000 כדוריות למילימטר מעוקב דם (ממ"ק).
כאשר יש עלייה חריגה של כדוריות דם לבנות, הדבר מצביע על תהליך דלקתי כלשהו, אך לא על הסיבה או על המקור.
ערכים גבוהים: נקראים "לויקוציטוסיס" ומצביעים על קיומו של זיהום.
ערכים נמוכים נקראים "לויקופניה" ומצביעים על כשל המערכת החיסונית ובמקרים חריגים על סרטן הדם.

בדיקת "אריטרוציטים" (כדוריות דם אדומות, Red Blood Cells ):
כדוריות הדם האדומות מהוות את רוב החלק התאי בדם, ותפקידם להעביר המוגלובין שהוא החלבון שאחראי להובלת החמצן בדם.
ההמוגלובין מורכב מחלבון ומברזל. החמצן אשר נמצא בריאות, נקשר להמוגלובין ומובל לרקמות שונות בגוף דרך כלי הדם.
ערכים תקינים: נעים בין 4.5 ל- 5.3
ערכים גבוהים: מצביעים על הפרעה במערכת יצור הדם. רמות גבוהות ניתן לצפות גם אצל מעשנים כבדים ואצל חולים במחלות ריאות.
ערכים נמוכים: מצביעים על אנמיה (חוסר ברזל, ויטמין B12). שינויים נוספים קשורים בנטילת תרופות, בטיפולים כימיים ובהקרנות.

המטוקריט( HCT ):
זהו נפח כדוריות הדם האדומות בתוך נוזל הדם.
ערכים תקינים: נעים בין 35 ל 50 אחוז, משתנה בין גבר לאשה.
ערכים נמוכים: מצביעים על דימום או על אנמיה

המוגלובין (HB):
ההמוגלובין הוא חלבון שנמצא בכדוריות הדם האדומות ונושא את החמצן לתאי הגוף.
ערכים תקינים:
נשים – 16-12 מיליגרם לדציליטר (ל100 מיליליטר דם).
גברים – 18-12 מילגרם לדציליטר.
ילדים – 13-11 מיליגרם לדציליטר.
עודף המוגלובין הוא מצב נדיר ("פוליציטמיה"), והוא עלול לגרום לאוטם בשריר הלב או לארוע מוחי.
ערכים נמוכים: מעידים על אנמיה. זהו מצב שכיח ביותר שעלול להיגרם מסיבות רבות ( במקרים שכאלה אנשים מתלוננים על עייפות, סחרחורת חולשה ועוד) .

טרומבוציטים (PLT , PLATELETS טסיות):
אלה הם תאי הדם שתפקידם לגרום לקרישת הדם. כאשר יש פציעה, נעות הטסיות לעבר האזור ומשחררות חומרים שונים. זהו תהליך הכולל שלבים רבים, ובסופו נוצר קריש הדם.
ערכים תקינים: נעים בין 150,000 ל- 450,000 (מספר התאים כפול אלף למיקרוליטר דם) .
ערכים נמוכים: מצביעים על הפרעה בקרישת הדם ועל נטייה לדימומים.
ערכים גבוהים: מספר גבוה של טרומבוציטים עלול לגרום לקרישי דם, וכתוצאה מכך קיים סיכון לאירוע מוח או ארוע לב. הם מופיעים כתגובה למחלות שונות של מוח העצם.

DIFFRENTIAL
( ספירה מבדלת, נוסחה מבדלת, דיפרנציאל ):
הבדיקה היא חלק מספירת הדם, והיא מפרטת את הכמויות של תת-הסוגים של כדוריות הדם הלבנות. על-פי הכמויות המפורטות ניתן לשער באיזה סוג זיהום מדובר, כולל חשד לתהליך סרטני.

נויטרופיל (NEUT)
אלה הם תאי הדם הלבנים האחראים על חיסול חיידקים.
ערכים תקינים: נעים בין 28 ל-54 אחוזים מכלל תאי הדם הלבנים.
ערכים נמוכים (נויטרופניה): מעידים על הפרעה ביצירת דם ובמקרים נדירים על הליך סרטני.
ערכים גבוהים (נוטרופיליה): מעידים על זיהום חיידקי

לימפוציטים (LYMPH)
תאי דם לבנים האחראים על הריגת נגיפים הנמצאים בגוף במשך זמן ממושך.
ערכים תקינים: נעים בין 36 ל-52 אחוזים (מכלל תאי הדם הלבנים).
ערכים נמוכים ("לימפופניה"): מצביעים על בעיה ביצירת תאי דם כתוצאה ממחלות הפוגעות במערכת החיסונית, כדוגמת "איידס".
ערכים גבוהים ("לימפוציטוסיס"): מצביעים על זיהום נגיפי, חיידקי ממושך או על סרטן הלימפומה.

מונוציטים (MONO,MONOCYTE)
תאי דם לבנים האחראים על הריגת חיידקים, נגיפים ופטריות.
ערכים תקינים: נעים בין 2 ל-9 אחוזים (מכלל תאי הדם הלבנים).
ערכים נמוכים ("מונוציטופניה"): מופיעים בעת הפרעה בייצור תאי דם ובעת תהליכים סרטניים.
ערכים גבוהים"("מונוציטוסיס"): מופיעים לרוב בתהליכים סרטניים וגם ב"מונונוקלאוזיס" (מחלת הנשיקה).

בזופילים (BASO, BASOPHIL)
אלה הם תאי דם לבנים המשתתפים בתהליכי אלרגיה.
ערכים תקינים: נעים בין 0 ל-1 אחוז (מכלל תאי הדם הלבנים).
ערכים גבוהים: מצביעים על נטייה לאלרגיה או על התקף אלרגי.

אאוזינופילים (EOS, EOSINOPHIL)
אלה הם תאי דם לבנים הנלחמים בזיהומים ומשתתפים בתהליכי אלרגיה.
ערכים תקינים: נעים בין 1 ל-3 אחוז (מכלל תאי הדם הלבנים).
ערכים גבוהים: מעידים על אלרגיה חמורה.

כימיה של הדם (SMA , SMAc)
זוהי כותרת כללית המעידה על הבדיקות שאמורות ללמד על תפקודן של מערכות חשובות בגוף כאשר בודקים את הכימיה בדם בודקים בעצם את נוזל הדם (הפלזמה) שאותו מייצרים תאי הגוף.
הבדיקה חשובה כדי לאבחן מחלות שונות ולבחון את טיב הטיפול. הבדיקה מתבצעת לאחר צום של 8 שעות שכן מאכלים שונים עלולים לשנות את הרכבו הכימי של הדם ולעוות את התוצאות.

אלבומין (ALBUMIN)
זהו החלבון בעל הריכוז הגבוה ביותר בנוזל הדם והוא מיוצר בכבד
ערכים תקינים: נעים בין 3.4 ל-5.4 מיליגרם לדציליטר
ערכים נמוכים: מחלות כבד, כוויות, מחלות כליה.
ספיגה לקויה של המזון מצביעים על ערכים גבוהים: מצביעים על התייבשות.

גלוקוז (GLUCOSE)
זהו המדד המראה את כמות הסוכר בדם ואת רכוזו. רוב הפחמימות שאנו צורכים הופכות לגלוקוז.
הגלוקוז נע בדם עד שהוא מתאחסן בתוך תאי השריר בצורת גליקוגן. הגלוקוז מספק את האנרגיה לתאי הגוף.
ערכים תקינים: נעים בין 65 ל-115 מיליגרם לדציליטר
ערכים נמוכים: מצביעים על בעיות בריאות כתוצאה מדיאטה חמורה מדיי, בעיות הורמונאליות, גידול המייצר כמות גדולה של אינסולין או הזרקת כמות גדולה של אינסולין בחולי סוכרת.
ערכים גבוהים: עלולים להצביע על חשד לסוכרת, בעיות הורמונליות, דלקת בלבלב או צריכת יתר של מזון.

אלקטרוליטים:
הערכים המצביעים על מאזן המלחים והנוזלים בגוף. חומרים אלו נחוצים לפעילות תקינה של הגוף.
בחלקם מעידים גם על תפקוד הכליות.
נתרן: NA,נטריום, סודיום: 145-136 מיליאקוויולנט לליטר.
אשלגן: K, פוטסיום, קליום:5.2-3.7 מיליאקוויולנט לליטר . br> כלור:CL, כלוריד 98-106 מילימול לליטר.
סידן: CA,קלציום 8.5-10.9 מיליגרם לדציליטר.
פוספט: P 1.4-1 מילימול לליטר.
לעלייה או ירידה של כל אחד מהם יש משמעות רפואית שונה:
כמות גדולה של אשלגן מצביעה על אי-ספיקת כליות. חוסר באשלגן יכול לגרום להשתנה מוגברת אצל חולים באי-ספיקת לב אוביתר לחץ דם.
עודף נתרן יכול להעיד על דם מרוכז מדי, לעתים בגלל התייבשות. עודף או חוסר בקלציום מצביע על מחלת עצמות או מחלה בבלוטת הפרה-טירואיד.

שומנים בדם:
השומנים הם תאי שומן ומשמשים ליצירת האנרגיה הדרושה לקיום תהליכי החיים.
רמות גבוהות של שומנים גורמות להצטברותם בזרם הדם ועלולות לגרום למחלות לב וכלי דם. שמירה על רמה שומנים חשובה לא רק אצל מבוגרים אלה גם אצל ילדים.
טיפול מונע יכול למנוע סיבוכים בעתיד.

כולסטרול (CHOLESTEROL)
אחד משומני הדם המיוצר בכבד, שערכיו מעידים בין השאר על הסיכון לחלות במחלות לב, כלי דם ואירוע מוחי. לכן חשוב מאד להקפיד על הרמה הנכונה שלו ולהיות מודעים לערכיו הנכונים. כל איברי הגוף זקוקים לכולסטרול לצורך קיומם.
ערכים תקינים:בין 100-200 מ"ג לדציליטר פלסמה שהוא נוזל הדם.
ערכים נמוכים: נגרמים בשל תפקוד יתר של בלות התריס, מחלות כבד, תזונה לקוייה, חוסר ויטמין B12, זיהום בדם ותת תזונה.
ערכים גבוהים: עלולים להוות סיכון להתפתחות טרשת עורקים, כיוון שהשומנים מצטברים על דפנות כלי הדם, סותמים אותם ועלולים להגביר את הסיכון לקרישים. הריון עלול להעלות את רמת הכולסטרול.
במסגרת בדיקות הכולסטרול, נבדקים גם ערכי הכולסטרול ה"טוב" (HDL) ו"הרע" (LDL) והיחס בינהם.
הכולסטרול ה"טוב": הוא נושא את הכולסטרול מתאי הגוף אל הכבד, שם מפורק הכולסטרול. בכך מסייע הHDL להפטר מעודפי שומנים.

תקין:
גברים 29-62 מ"ג לדציליטר.
נשים 34-82 מ"ג לדציליטר.
גבוה: לרוב לא מזיק. אצל נשים בגיל הבלות גבוה מעט מהרגיל. פעילות גופנית מעלה גם את הHDL.
נמוך:סיכון למחלות לב, סוכרת.
הכולסטרול ה"רע": הוא נושא את הכולסטרול לרקמות שונות בגוף.
תקין: 60-160 מ"ג לדציליטר.
גבוה: סיכון למחלות לב.
נמוך: ספיגת מזון לקוייה, תזונה לקוייה.

טריגליצרידים (TRIGLYCERIDES)
סוג שומן שרמתו בגוף משקפת את חילוף החומרים של השומנים בגוף.
מהווה גורם סיכון למחלות לב וכלי דם.
ערכים תקינים: 10-190 מ"ג לדציליטר.
ערכים גבוהים: מצביעים על מחלת דם, דימום נרחב, מחלת כבד ועוד.

תפקודי קרישה:
בדיקת תפקודי הקרישה כוללת שלושה מרכיבים: (PTT, PT,INR)
בכבד יש חלבונים שונים המשתתפים בתהליך המורכב של קרישת הדם. במקרה של מחלת כבד, עלולה להפגע יכולתו של הדם להקרש.
PT (פרוטרומבין): הפרותרומבין יכול להעריך את זמן הקרישה.
תקין: 11-13.5 שניות אצל אדם בריא.
גבוה: יכול להצביע על מחלת כבד או חוסר בתפקודי קרישה. אצל אנשים שלוקחים תרופות המדללות את הדם גם יופיע גבוה.
PTT (תרומבופלסטין): ערך נוסף המשפיע על הקרישה.
תקין: 25-35 שניות
גבוה: מחלת כבד, דימום רב, חוסר בגורמי קרישה.
INR -INTERNATIONAL NORMALIZED RATIO מדד המעניק קנה מידה אחיד לכל בדיקות הPT הנעשות במעבדות שונות.
תקין: 1.4-0.9
גבוה: סכנת דימומים.
נמוך: סיכון להיווצרות קרישי דם.

פחד – "דנטלפוביה"

אצל אנשים רבים הביקור אצל רופא שיניים ידוע כמאיים ומפחיד רק מעצם המחשבה.

נשים רבות יעדיפו לידה, גברים רבים יעדיפו להמשיך לסבול את הכאב מאשר ללכת לטיפול… ובכלל רופא השיניים נושא סטיגמה של מישהו שעדיף לפגוש אותו רק מחוץ למרפאה.

פחד הוא תופעה שכיחה בתקופת הילדות והבגרות , והוא מהווה בדרך-כלל תגובה נורמאלית במקרה של סכנה. מסתבר שבנות עד גיל 11 פוחדות יותר מבנים, ולאחר מכן הפחד שלהן יורד עם הגיל.
ללא קשר לגיל, מין, מקצוע , עדה או מעמד סוציו-אקונומי, אנשים רבים עדיין חוששים ללכת לרופא השיניים. עפ"י הסטטיסטיקה כ-20% מאזרחי המדינה נמנעים מטיפולי שיניים ומגיעים במקרי חרום בלבד .

התופעה של פחד מרופא השיניים נקראת "דנטלפוביה". מסתבר שזה אינו סתם פחד, אלא הוא מלווה לעתים בבחילות, בהקאות וברעד לפני הטיפול ובזמן הטיפול עצמו. התופעה כאמור אינה אופיינית לסוג אוכלוסיה מסוים, והיא אינה פוסחת על טייסים, על פוליטיקאים, על רופאים ועל עורכי דין, שרבים מהם לא מגיעים לטיפול, כיוון שהם חוששים להיות מובכים מעצם הפחד.

זהו סוג של "חרדה חברתית": הפחד להיראות מגוחך, סובל, חסר ישע מפני הרופא והצוות (הפחד מהפחד). כמובן שהכי קל לדחות דברים הנחשבים ללא נעימים, וכך דוחים ודוחים ומגיעים רק במקרי חרום כאשר הכאב כבר בלתי נסבל.

ידוע שכמליון וחצי ישראלים פוחדים מטיפולי שיניים. חלק מפתחים חרדה רק מעצם המחשבה על ביקור במרפאה.

ובכן מדוע אנו פוחדים?

אנשים מסוימים מספרים על חוויה טראומטית שעברו בילדותם אצל רופא שיניים, או שטופלו בכוח ובעל כורחם, כך שהם חיים עם הזיכרון במשך שנים.

אצל אחרים עצם המחשבה של שכיבה פסיבית בפה פתוח ללא אפשרות לדבר או להגיב מהווה תחושה של חוסר אונים או של פחד מאיבוד שליטה. בנוסף הרעש..הפחד מכאב וחוסר ההתמצאות במכשירים שנראים מפחידים גם מרתיעים.

הפה הוא אחד האזורים האינטימיים שלנו בגוף. זהו איבר התקשורת העיקרי שלנו, וחדירה אליו מהווה אצל אנשים רבים איום על היכולת לספק קיום אנושי ברמות שונות: הבעה, נשימה, מזון,מגע ואהבה.

מה קורה למטופל החרד?

מטופל ששוכב חצי שעה חרד, נמצא במאמץ פיזי ונפשי עז, ולאחר הטיפול הוא יחוש מותש ועייף. ייתכנו כאבי ראש, טשטוש, יובש פה, הזעה, כאבי שרירים בגב ובצוואר ועוד. תופעות נוספות הן: דופק מואץ, נשימה מהירה ותחושה של חוסר חמצן. מטופל כזה ספק אם ישוב במהרה לטיפול נוסף.

תפקידו של רופא השיניים הוא לאתר מטופל שכזה לפני הטיפול, לבנות לאט-לאט מערכת של אמון וכך למנוע עוגמת נפש מיותרת.

ובכן מה עושים? ראו גם פרק נפרד "טיפול בחרדה".

קיימות גישות רפואיות רבות. ראשית עדיף שאדם אשר חושש מטיפול שיניים, יגיע לשיחה מקדימה עם הרופא. ישיבה נינוחה המלווה בכוס קפה ועצם הידיעה שהוא מגיע לשיחה ולא לטיפול, כבר תוריד את רמת החרדה. אדם כזה יגיע ברצון כיוון שלא ירגיש מאוים. זהו בעצם מפגש היכרות וצעד בונה אמון עם הרופא. לאחר שלב זה הטיפול יהיה קל יותר ו"מפחיד" הרבה פחות.

הזריקה אינה אמורה לפתור את עניין הפחד, כיוון שתפקידה למנוע כאב או תחושה. חרדה אינה נשלטת באמצעות זריקה, מאחר שמדובר בהפרעה התנהגותית בלתי נשלטת. הרופא אינו עוזר בזה שהוא אומר: "אל תפחד…" אלא עליו להסביר בסבלנות ולהדגים.

עזרים המשמשים את רופא השיניים להפחתת רמת החרדה של המטופל:

Rescue Remedy – טיפות תמציות של פרחי באך לאיזון ולהרגעה, בלהדונה ופוליסטילה.

גז צחוק – טיפול מדהים וחווייתי, אשר עוזר להירגע. זהו גז מהול בחמצן שמוחדר לגוף בשאיפה וגורם להרפיה של השרירים ולתחושת ריחוף. ראה פרק "טיפול בחרדה".
לא מומלץ לנשים בהריון ולאנשים הסובלים ממחלות ריאות.

היפנוזה – סוג של הרדמה על-ידי מומחה בעל רישיון בלבד. מדובר בהרפיה גופנית ומנטלית המאפשרת לתקשר עם התת-מודע ללא הצנזורה של המודע. במצב של היפנוזה ניתן להחזיר אדם אחורה בזמן, שך שהוא יכול לחוות מחדש חוויות ואף לשנותן. אדם יכול להבין שהפחד שלו הוא חסר הגיון ואסוציאטיבי בלבד, ודבר זה עשוי לגרום להעלמותו .

הרפיה – סוג של טיפול המצריך ידע ספציפי של הרופא הגורם לנו להרפות, לשחרר שרירים ולהרגיש יותר נינוחים באמצעות חשיבה איטית וציורית כמו בחלום.

הרדמה מלאה – זהו טיפול בעל יתרונות וחסרונות כאחד, אך אצל אנשים מסוימים זוהי האפשרות היחידה לבצע טיפול שיניים. אישית, אני ממליץ על טיפול שיניים בהרדמה מלאה אלא אם כן באמת מוצו כל האפשרויות האחרות.

היתרון: לאחר הרדמה כללית אין כאבים, והאדם מתאושש תוך מספר שעות. גזי ההרדמה נספגים בשומני הגוף ובמחזור הדם, ולכן הכאבים פחותים בהשוואה לאותה פרוצדורה ללא הרדמה כללית.

החיסרון: אחד החסרונות בביצוע הרדמה מלאה כאשר עוסקים בשיקום אסתטי הוא חוסר שיתוף הפעולה של המטופל. בטיפולים אסתטיים קל יותר לרופא להגיע לתוצאות כאשר המטופל משתף פעולה בפתיחה, בסגירה ובהנעת הלסת והרקמות הרכות מסביב וכמובן בהבעה. בהרדמה מלאה האדם פסיבי, הרקמות הרכות נפולות, ולא ניתן באמת לשלוט על תנועות טבעיות של הלסת והרקמות הרכות. כמו-כן למרות הבטיחות תמיד קיימים סיכונים בעצם ביצוע הרדמה מלאה.

תרופות הרגעה וטשטוש:

רפואה הוליסטית – הזלפת שמנים ארומאטיים מרגיעים או טלטול עדין של הגוף, נענוע.

רופאי שיניים רבים מכירים את התופעה של אנשים אשר במשך שנים נמנעו מביקור במרפאת שיניים, ולפתע הם מגיעים בכוחות מיוחדים כשאין ברירה, וזאת בדרך-כלל בשל אירוע מיוחד. הם חייבים לטפל בבעיה אסתטית שהוסתרה במשך שנים בכל מיני דרכים: הימנעות מחיוך, סיגול תנועות שפה מיוחדות, גידול שפם או הסתרת הפה בכף היד.

פחד יגרום להזנחה, לכאבים, לבעיה אסתטית ולהוצאות כספיות מיותרות.

אם כך בואו ננסה לפתור את העניין רגע אחד לפני…

אני אישית ממליץ לכם להגיע לפגישת היכרות כשמראש אתם יודעים שפגישה זו לא תכלול טיפול, תכירו את הרופא, מפלס המתח ירד ובדרך זו תיבנה מערכת אמון המהווה בסיס להפחתת סף החרדה

 

זוהי כנראה סיבה מספקת להתגבר על הפחד.

ראה פרק: טיפול בחרדה דנטלית

בשנת 1895 מדען גרמני בשם "וילהלם רנטגן" ערך ניסוי בשפורפרות ואקום עם מתח חשמלי וזיהה סוג חדש של קרינה שאותה כינה "קרינת 15 "X שנה מאוחר יותר שוכללה ההמצאה הידועה היום כצילום רנטגן, המצאה אשר זיכתה אותו בפרס נובל לפיזיקה. המצאה זו גרמה למהפכה בעולם הרפואה וההתפתחות בנושא מאז ועד היום שינתה את פני הרפואה.

גם ברפואת שיניים צילום רנטגן הוא אמצעי חשוב ביותר לצורך האבחנה וביצוע תכנית טיפול.
כאשר אנו מגיעים למרפאת שיניים סביר להניח שהרופא יבקש מאיתנו לבצע או להביא איתנו צילומים ממכון רנטגן. סוג הצילום תלוי בטיפול שאנו עומדים לעבור ובמצב השיניים.

ישנן מחלות הנראות בצילום ואינן נראות בהסתכלות ישירה בחלל הפה וישנן מחלות הנראות בהסתכלות ישירה של הרופא בחלל הפה ואינן נראות בצילומי הרנטגן, כך שצילומי רנטגן והבדיקה הקלינית משלימים זה את זה ואינם תחליף אחד של השני.

להל"ן סקירה של הצילומים ברפואת שיניים וצילומים בכלל:

1.צילומי נשך:

בדרך כלל נעשים במרפאת שיניים – זהו הצילום המראה את החלק הכותרתי של השיניים הטוחנות והמלתעות בשתי הלסתות באותו צילום (במקרים רבים,יספיקו לרופא שני צילומים קטנים המבוצעים במקום), הצילום מאפשר לנו לראות נגעי עששת בחלק בין השניים ועל גבי משטחי הלעיסה של השיניים! בדרך כלל צילום נעשה בבדיקה שיגרתית אצל מתרפאים ללא בעיות של נסיגת עצם וחניכיים וללא כתרים על השיניים! בשיניים שיש עליהם כתרים, צילום נשך לא יספיק לצורך האבחנה ולכן יש לעשות צילום מסוג אחר.

2.צילום פריאפיקאלי (PERIAPICAL)

זהו צילום בודד שנעשה במרפאת שיניים ומאפשר לראות את כל השן –כותרת והשורש וגם את הרקמה הקשה (עצם) סביב השורש.
צילום מסוג זה עושים בדר"כ בזמן טיפולי שורש , כאשר רוצים לבדוק האם ישנה דלקת סביב השורש או כאשר רוצים לבדוק את רמת העצם סביב השן.

3.צילום סטטוס:

זהו צילום שנעשה במכון רנטגן וכולל 14-18 צילומים פריאפיקלים המכילים את כל השיניים בפה.
צילום סטטוס נעשה בדרך כלל כאמצעי אבחנתי לאנשים שעוברים\עברו טיפול שיקומי בפה, אנשים שיש להם בעיית נסיגת עצם והחניכיים –הצילום מאפשר לראות את גובה העצם המאחזת את השיניים.
במקרים רבים רופא השיניים יבקש מכם להביא צילום סטטוס הכולל גם צילומי נשך בערכה אחת.

4. צילום סטטוס מקביליות:

במקרים רבים רופא השיניים יפנה אותך לבצע צילום "סטטוס מקביליות" . ובכן זהו בעצם הדבר האמיתי ולא צילום הסטטוס הרגיל..
הצילום בנוי מ 20 צילומים פריאפיקלים (בודדים), כאשר לצילום זה יצורפו תמיד גם 4 צילומי נשך.
בצילום זה משתמשים בפילים צר יותר לשיניים קדמיות ובכל צילום מתמקדים בשן אחת בלבד, בניגוד לסטטוס רגיל שבפילים אחד מתמקדים בכמה שיניים במקביל.

בצילום סטטוס מקביליות, הצילום עצמו מוחזק בפה באמצעות מכשור פלסטי נקי ,אסתטי וברוב המקרים אף סטרילי. הקרן ממוקדת ואינה מתפשטת לצדדים.
הצילום קרוי בשפה מקצועית "אורתורדיאלי" והוא בעצם כמו "צל" של השן , אמנם מוגדל אך ביחס דומה.
דמיינו עצמכם עומדים מול מראה בצורה ישרה ומה יקרה אם נטה את המראה לפנים או לאחור ?ודאי נראה חלקים בגוף מעווותים, רגליים קצרות, גוף ארוך וכו'. זהו בעצם ההבדל בין צילום סטטוס רגיל לבין צילום סטטוס מקביליות שעשוי נכון ומדוייק.

רופאי שיניים נוטים להפנות מתרפאים לבצע צילום סטטוס רגיל, כיוון שהתמונה המתקבלת סבירה לצרכים שיקומיים, קוסמטיים וכירורגיים בסיסיים ולומר את האמת, גם הם אינם מודעים תמיד היטב לחסרונותיו של צילום זה.

אמנם צילום סטטוס מקביליות יקר יותר, אך לדעתי ההשקעה שווה ללא כל ספק.

5.צילום פנורמי:

זהו צילום שנעשה במכון רנטגן ומכיל את שתי הלסתות ביחד. צילום פנורמי מראה לרופא את האנטומיה של הלסתות והשיניים בדו מימד. בצילום נראית האנטומיה של חלק מהגולגולת, החל ברצפת העין, מערות האף הלסתות, מפרקי הלסת ועוד.
הצילום נעשה בדרך כלל לפני עקירות שיני בינה- לצורך בדיקת קרבת השן לתעלת העצב, כמו כן לפני השתלות שיניים כאמצעי אבחנתי ראשוני הנותן לרופא מידע כללי לגבי מערות האף, גובה העצם ומיקום העצב. במקרים בהם קיימת פתולוגיה כלשהי (גידול, נגע, דלקת נרחבת) הצילום הוא אמצעי אבחנתי ראשוני מצויין.

6.צילום סי.טי (COMPUTERIZED TOMOGRAPHY)

צילום שנעשה במכון רנטגן. בצילום זה יש שימוש משולב בין קרני הרנטגן וסורק ממוחשב אשר באמצעות חישובים מורכבים מסוגל לקבוע באילו רקמות וכיצד תספג הקרינה.
ברפואת שיניים משתמשים בדרך כלל ב CT רגיל שמייצר "פרוסות" של הלסתות והשיניים ומאפשר לרופא לראות את האנטומיה המדוייקת של העצם , השיניים, הסינוס המקסילרי ותעלת העצב .
בדרך כלל צילומי CT נעשים בנוסף לצילום הפנורמי ולפני השתלות שיניים לצורך קביעת מיקום מדויק של השתל.
כמו כן, צילומים אלו מסייעים באיתור תהליכים דלקתיים וגידולים.

הריון וצילומי שיניים

טיפול שיניים במהלך ההריון הוא חשוב ביותר. נשים רבות מעדיפות לדחות טיפולים עד לאחר הלידה, אך זוהי דעה קדומה וחשוב שנזכור שהריון אינה מחלה ואין כל מניעה מטיפול שיניים בזמן הריון. כל זאת בהסתייגות ממקרים חריגים בהן צריך את אישור רופא הנשים.

טרימסטר 1:
יש להמנע מצילום רנטגן , אלא במקרי חירום ולאחר ייעוץ עם רופא הנשים ועם הגנה מקסימלית של הפציינטית.

טרימסט 2+3:
אין כל מניעה מביצוע צילומים עם הגנה מתאימה ואלא אם כן נתנו הנחיות אחרות ע"י הגניקולוג או רופא המשפחה.

האם צילומי רנטגן מסוכנים?

במרפאות שיניים הצילומים נעשים רק במידת הצורך. החשיפה לקרני הרנטגן בצילומי השיניים היא מזערית והנזק זניח לחלוטין. הנזק שיכול להגרם מחוסר טיפול עולה לאין שיעור מהנזק האפשרי (אם בכלל) מצילומי השיניים. להפחתת הנזק יש כמובן לנקוט בצעדי זהירות נאותים כמו מכונות צילום תקינות, מיקוד הקרן לאיזורי צילום מצומצמים וציוד מגן הולם.

כל מרפאת שיניים חייבת להחזיק רשיון בר תוקף ממשרד הבריאות עבור כל מכשיר רנטגן בנפרד.
הרשיון ניתן מדי שנה מחדש וניתן לבקש מרופא השיניים לראות את האישור (דומה לטסט שנתי לרכב).
ולאלו החוששים מכמות הקרינה של צילומי רנטגן במרפאת שיניים, אוסיף ואומר שמידת החשיפה לקרינה שמקבלים מצילומים דנטאליים לעומת קרינה "קוסמית" שמקבלים בחיי יום יום תפתיע וודאי רבים.

ובכן, מידת החשיפה ב 2 צילומי נשך, שווה לקרינה שמקבלים ב 10-24 שעות של חיים (תלוי בסוג הפילטר במכשיר) צילום סטטוס שווה לקרינה החיצונית שאנו סופגים בלי להיות מודעים אליה ב 2-5 ימי חיים, וצילום פנורמי 10-24 שעות של קרינה קוסמית.

ורק לצורך ההשוואה עם צילום חזה, ובכן: בכל צילום דנאלי קטן (נשך\פריאפיקלי) יש חשיפה של 1 חלקי 20 עד 1 חלקי 40 מהקרינה אליה חשופים בצילום חזה אחד ובצילום פנורמי יש חשיפה לעשירת מהקרינה שבצילום חזה אחד.