פצעים בפה – אפטות, אבצס ומה שבינהם

השם המדעי של אותם כיבים מטרידים שמתפתחים בפה הוא "אפטומטיטיס" אבל נהוג לקצר ולקרוא להם "אפטות".

בכל מקרה של הופעת פצע בפה אשר אינו מתרפא מעצמו, יש להגיע לאבחנה אצל רופא השיניים! חשוב לדעת שלא כל פצע הוא אפטה, יתכנו פצעים שהם סימן ל"הרפס" ואף "סרטן הפה", וכמובן שהטיפול במקרים כאלה הוא שונה.

מהן האפטות?
אפטות הן בעצם סוג של כיב בפה. הן הצורה השכיחה ביותר של כיבים בפה.

ממה הן נגרמות?
ברוב המקרים האפטות הן תוצאה של נטייה משפחתית (גנטיקה), של תזונה ושל חוסר איזון הורמונלי. טרם נקבע המכניזם המדויק להיווצרות אפטות בפה, אך ככל הנראה הן מושפעות ממערכת החיסון.
נהוג לחשוב שהאפטות נוצרות כאשר מסיבה לא ברורה מערכת החיסון מזהה נוכחות מולקולה כימיקלית שאותה היא אינה מכירה. הנוכחות אותן מולקולות גורמת להתקפה באמצעות לימפוציטים (תאים לבנים) ממערכת החיסון, כמו התקפה המבוצעת כנגד שתל לא מזוהה ש"נדחה"על ידי הגוף.התוצאה של אותה התקפה היא הכיבים שאותם אנו מכירים כאפטות.

מהם הגורמים להתפתחות האפטה?

זוהו מספר גורמים שמעוררים התפתחות של אפטות:

משחות שיניים ושטיפות פה המכילות סודיום לאוריל סולפט – מחקרים הראו כי שימוש במוצרים המכילים סודיום לאוריל סולפט ("SLS "), שהוא מרכיב מקציף ברוב משחות השיניים ובשטיפות הפה יכול לגרום לעליה בשכיחות או בהישנות האפטות בפה. זה קורה ככל הנראה כתוצאה מאפקט הייבוש הנוצר בהשפעת החומר על רקמות הפה, אשר גורם לירידת חסינות הרקמה ולחשיפת השכבות התחתונות יותר לחומרי גירוי, כדוגמת מזון חומצי. עוד הודגם כי מלבד ירידה בכמות האפטות ובהישנותם, הכאב הנוצר בעקבות הכיב בהיעדר שימוש בחומר הנ"ל היה נמוך יותר.

טראומה מכנית – אנשים לרוב נזכרים כי קודם לאפטה נגרמה איזושהי טראומה לרקמה. הטראומה יכולה להיגרם בגלל גורמים שונים: נשיכה עצמית, גירוי משן חדה, מזון חד.

לחץ נפשי או פסיכולוגי – הוכח כי ללחץ נפשי ישנה השפעה על בריאות האדם במספר צורות.רבים מהאנשים אשר סובלים מאפטות בפה מדווחים כי העיתוי של הכיב חופף לתקופה של לחץ: סטודנטים בתקופת בחינות, אנשים במשבר או בכל לחץ נפשי אחר.

חסרים תזונתיים – חלק מהחסרים התזונתיים שנמצאו בקורולציה להיווצרות אפטות הם: ויטמינים- B1,B2,B6,B12,C.
מרכיבים תזונתיים אחרים – אבץ,חומצה פולית, ברזל,סילניום,סידן.
אצל אנשים אשר היו מודעים לטיב התזונה שלהם ושיפרו אותה ניכר שיפור גם במצב האפטות.

רגישויות ואלרגיות – כל חומר אשר בא במגע עם רקמות הפה עשוי להיות גורם פוטנציאלי. אם יש חשד לאלרגיה חשוב כי אותו אדם יבצע דיאטה מיוחדת על-מנת לעזור לו ולרופא השיניים שלו לזהות את המרכיבים שככל הנראה גרמו להיווצרות האפטה.

מחקרים זיהו מספר חומרים בעלי פוטנציאל ליצירת אפטות:
דגנים: כוסמת, חיטה, שיבולת שועל ,שיפון,שעורה וגלוטן (חלבון המצוי בדגנים).
פירות וירקות: אננס,תפוז,לימון,תאנה,תפוח,עגבניה,תות.
מוצרי חלב: חלב, גבינות.
מזון אחר: אגוזים, שוקולד, צדפות, סויה, חומץ, חרדל.
תוספים: קינמון,חומצה בנזואית(חומר משמר).
חומרים נוספים: משחות שיניים, מנטה, מסטיקים, חומרים דנטלים, מתכות, תרופות.

שינויים הורמונליים – נשים דיווחו על קשר בין היווצרות אפטות בפאזה מסוימת של תקופת הווסת. כמו-כן דווח כי נשים שמו לב לנסיגה של האפטות במהלך הריון. שום ממצא מממצאים אלו לא תועד במידה מספקת או נחקר לעומקו.

גנטיקה – מחקרים הוכיחו כי קיימת נטייה תורשתית לפתח אפטה.

בסביבת גורמי זיהום, הן בקטריאלים והן ויראליים. העובדה שחומרים מאפיינים של בקטריות ווירוסים בודדו מתוך כיבים אפטותיים, מעידה שהם יכולים להיות גורמים ביצירת האפטה.

גורמים בריאותיים – חלק מהגורמים הבריאותיים שנקשרו בהימצאות כיבים הם:מחלת "בכצ'ט", אי-תפקוד נויטרופילים, מחלות המלוות בדלקות מעיים (ציליאק,קרון), איידס.

תרופות – תרופות אנטי דלקתיות לא סטרואידליות, חוסמי בטא, כימותרפיה.

איך נזהה אפטה?
רופאי שיניים מבדילים בין האפטות לבין כיבים אחרים בפה באמצעות בדיקה של היסטוריית המטופל ובאמצעות בדיקה ויזואלית.לא קיים מבחן רפואי (כגון: ביופסיה או תרבית) לזיהוי האפטה. המאפיינים העיקריים לאפטות הם המראה שלהן מיקומן והישנותן. הרקמה שמסביב לאפטה תיראה בריאה והמטופלים לא יפתחו מאפיינים סיסטמיים נוספים(כגון חום או תחושת מחלה).

מהו המיקום האופייני לאפטה?
האפטות נוצרות ברקמות הרכות של הפה, באזורים שבהם הרקמה די משוחררת מאחיזתה בעצם.סוג זה של רקמות כוללות את הרקמה המצויה בחלק הפנימי של השפה והלחי,רצפת הפה,החלק התחתון של הלשון, צדה הפנימי של השפה העליונה או התחתונה,החך הרך ואזור השקדים. רופאי השיניים מאפיינים סוג זה של רקמה כ"רקמה לא מקורנת" בפה.

כיצד נראית האפטה?
האפטה היא הפצע ה"מעצבן" והשורף אשר מופיע בדיוק בזמן הלא נכון. גודלה כ 4-3 מ"מ, וצבעה מעט בהיר מהרקמה מסביב. כ-60% מאיתנו סובלים או שנסבול מכך במהלך חיינו.
האפטה בשלביה הראשונים מאופיינת בהיווצרות אזור אדמדם.האזור הזה יהפוך מעט מורם(בולט),ולרוב תהיה תחושת עקצוץ או דיגדוג קלה. נגע ראשוני זה יתנוון ויהפוך לכיב. האפטה לרוב כואבת ונוכחותה מורגשת בעת הלעיסה ולרוב גורמת לאדם הסובל להמעיט בתנועות הפה.

דברים נוספים שרצוי לדעת על האפטה:

האפטה מתרפאת תוך 14-4 יום ללא צלקת.

ברגע שאדם פיתח אפטה פעם אחת הוא יפתח נוספת בסבירות של 50% כל 3-1 חודשים. 30% מהאנשים מפתחים נגע אחת לחודש.

לרוב ההופעה הראשונה היא בין הגילאים 20-10 שנה. עם ההזדקנות חלה ירידה בשכיחות ובחומרה.

יש הטוענים שנשים סובלות יותר מגברים.

אין הוכחות לכך שהאפטות מדבקות

אנשים המעשנים על בסיס קבוע כמעט שאינם סובלים מאפטות.

יכולות להופיע כמה אפטות בו זמנית במספר אזורים בפה.

סוג נוסף של אפטה הוא "אפטה גדולה". זוהי אפטה כואבת יותר, זמן ההחלמה ממושך יותר וכן עלולה להיווצר צלקת.

כיצד מטפלים?
לרוב אין צורך בטיפול, והאפטה תירפא מעצמה.רופא השיניים שלך עשוי להציע לך תרופות מרשם במידה שהאפטות גדולות, שורפות כואבות וממושכות. לא קיימת תרופה לריפוי אפטה,אך קיימים מספר טיפולים להפחתת משך הזמן , הכאב ואי-הנוחות שנגרמים כתוצאה מנוכחותה.

הרופא עשוי להמליץ על מרשם לשטיפות פה, כאלו המכילות אלכוהול אשר "צורב" את קצות העצבים ומפחית בכך את תחושת הכאב. כך למשל משחות המכילות קורטיקוסטרואידים כדוגמת "אוראקורט" המכיל בנוסף חומר מאלחש או תמיסות אלחוש. תכשירים נוספים הם "אפטגון" או "קאנקא" שאישית אני ממליץ עליו מאוד במרפאתי, למרות שהוא שורף ומציק בשלב ההשמה. חשוב מאוד להקפיד ולמרוח את החומר על האפטה באופן קבוע כל 3 שעות ולאחר צחצוח שיניים.

כמו-כן קיימים "דבקים" כדוגמת Orabase ביולוגים הסוגרים את הכיב ומשחות הנדבקות לכיב ומכסות אותו, ובכך ומהוות מעין שכבת מגן ממגע העשוי להכאיב. ,כל התכשירים מחייבים מרשם רופא. לאחרונה יצא מוצר חדש בשם "פרו פה" שהוא מעין ספוגית קטנה שנדבקת על הפצע ומתמוססת לבד במהלך 12 שעות. החומר אשר בספוגית אמור לחטא, ולפי היצרן, גם לעזור בריפוי.

שטיפות פה ב"קלורהקסידין" (תרודנט או קורסודיל) מחטאות את הפה ועשויות להקל על הכאב.
יש הטוענים כי שימוש בחלב (בעיקר חלב עיזים) על פני הכיב מספר פעמים ביום עשוי לשכך את הכאב ולזרז את הריפוי.

"התרופה" נגד אפטה "יעילה" בצורה כזאת שאני נוהג לומר למטופליי שבעזרת התרופה האפטה תעלם תוך שבוע, וללא התרופה -תוך שבעה ימים. כך שבכל מקרה התרופה אמורה להקל על הכאב או על הצריבה אך לא לרפא או להעלים את האפטה.

מוצר נוסף אשר הוכיח את עצמו הוא "אפטגון" .זהו ג'ל המכיל אלוורה ואינו מצריך מרשם רופא. הג'ל יוצר שכבת ציפוי המגינה מפני גירויים של הפצע. יש למרוח את הג'ל על הפצע וההקלה תורגש מיידית.

מניעה:

היות ולאפטות יש נטייה לחזור, אולי תוכלו להפחית את תדירות הישנותן באמצעות מתן תשומת לב לפקטורים המעוררים אותן:

שימו לב למזון שאתם אוכלים: "הנטורופטיה" גורסת שהאפטות נגרמות בעיקר לאנשים בעלי חומציות בקיבה, ולכן מומלץ להימנע ממזון שאתם יודעים שעשוי לגרות את הפה.מזונות שעשויים להיות חומציים, הם: חצילים, עגבניות, פרי הדר, קיווי, תות שדה, קטשופ ודברים מטוגנים במקביל יש להגביר צריכה של אגוזים, גזר, תפוחים ובטטה.
מטופלים רבים ממליצים בחום על "דבש חרובים" אשר אותו יש לשתות כל יום בכמות של כף אחת בבוקר על קיבה ריקה, והפצעים נעלמים לחלוטין.

המנעו מאוכל חריף, חומצי או מוגז- במקרים רבים דווח על הקלה כאשר נמרח שמן לבנדר על הפצע.

אל תלעסו ותדברו באותו זמן – אתם עלולים לגרום לטראומה קטנה לריריות הפה ובכך להגביר את הסיכוי לאפטה.

שמרו על הרגלי היגיינה תקינים – צחצוח ושימוש בחוט דנטלי לאחר כל ארוחה יסייעו בהסרת כל שאריות המזון העשויות להוות זרז להתפתחות אפטה.

בכל מקרה אצל אנשים אשר סובלים כרונית ובאופן קבוע מאפטות, מומלץ לנהל רישום תזונה ולראות אם יש קשר בין מזון זה או אחר לבין הופעת האפטה ובכך לנסות ולמנוע את הופעת האפטות.

תרופות סבתא אצל ילדים:

לא אחת נתקלתי במקרים של פצעים בפה ובלשון אצל ילדים צעירים מאוד, וההורים עומדים חסרי אונים מול בכי וסבל נורא של הילד.
ובכן אני יכול לספר לכם, וגם מנסיון אישי במרפאתי, על הורים אשר לקחו את ילדיהם לקבל חלב עיזים ישר מעטיני העז. זה אכן נשמע מגוחך, אך בכל מקרה שההורים היו מוכנים להשכיב את ילדיהם מתחת לעז ולקבל "שפריץ" מעטיני העז ישר לפה של הילד, הייתה הקלה מיידית של הכאב… ומה לא נעשה למען ילדינו.
אם כבר החלטתם לנסות גישה זו, מומלץ להגיע לחוות עיזים בפיקוח וטרינרי ותמיד גם להתייעץ עם רופא הילדים. במושב " צפריה" ובמושב "פורת" ניתן למצוא חווה שכזאת. ובכל אופן תמיד ניתן להתפשר על חלב עיזים מפוסטר אשר ניתן להשיגו בחנויות טבע.

פצעי קור:
פצעי קור ופצעי חום הם סוג של פצעים המופיעים בדרך-כלל סביב השפתיים ומתאפיינים בשלפוחיות מלאות נוזלים בקצות השפתיים. בשל מיקומם במרכז הפנים הפצעים האלה מכוערים ואף כואבים. בדרך-כלל הפצעים נעלמים תוך שבוע, והטיפול הניתן רק אמור לעזור לאי-הנוחות ולכאב.
עפ"י המכון הטכנולוגי במסצ'וסטס הפעולות הבאות עשויות לעזור:
1. הנחת קרח במשך 10-5 דקות עשויה להפחית את הכאב.
2. מריחת משחות המכילות חומר מאלחש ונמכרות ללא מרשם בבית מרקחת.
3. מריחת שפתון או וזלין להקלה על תנועת השפה.
4. נטילת משככי כאבים במידת הצורך.
במקרים חריגים יכול להיות שמדובר בפצע מדבק המופיע כתוצאה מנגיף "הרפס סימפלקס" או כתגובה לזיהום באזור אחר בגוף. כמו-כן הפצע עלול להופיע במצב סטרס או אצל מתבגרות בזמן מחזור. במקרים כאלה מומלץ להיוועץ ברופא.

אבצס – מורסה:
אבצס הוא אזור מקומי של מוגלה הנוצר כתוצאה מזיהום בקטריאלי.הזיהום גורם למערכת החיסון בגוף להגיב,מה שגורם לכדוריות לבנות לנוע למקום על-מנת להשמיד את הבקטריה. המוגלה הינה תערובת של תאים לבנים חיים ומתים, של אינזימים ושל חלקי תאים ורקמות הרוסים.כאשר לכל המרכיבים הנ"ל אין דרך להתנקז הם יוצרים את הפצע המוגלתי הקרוי אבצס. בפה האבצס נוצר ברקמות רכות, כדוגמת החניכיים וחוד השורש (זיהום בתעלת השורש).

ממה יכול האבצס להיגרם?

טראומה(מזון או שאריות ש"נתקעו"עמוק בחניכיים ).

בקטריות (בדרך-כלל דרך העששת), המתקדמות למוך השן או דרך כיס חניכיים עמוק.

אנשים בעלי עמידות נמוכה לזיהומים נמצאים בקבוצות סיכון גבוהות לפתח אבצס. תחילה יכול האבצס לגרום לכאב שיניים (היכול להיות חמור מאוד).אז עלול להיפגע עצב השן ולהזדהם, ומשם הזיהום יכול להתחפר דרך החניכיים. כתוצאה מכך נוצרת נפיחות אשר עשויה ל"היקרע" בתוך הפה.ברגע שהאבצס נקרע ,לרוב ישנה ירידה משמעותית בכאב,אך עדיין יש צורך בטיפול דנטלי. אם האבצס אינו מתנקז קיים חשש שהזיהום יתפשט לאזורים אחרים בראש ובצוואר עד לסכנת חיים ממשית (אבסס באזור שן בינה עלול לגרום לסיבוכים קשים-ראה פרק נפרד).

הסימפטומים:
הסימפטום העיקרי הוא כאב פועם ממושך.תחילה השן תהיה רגישה לחום וללחץ בעת לעיסה.מאוחר יותר עשויים להתפתח חום חום ורגישות בבלוטות הלימפה הצוואריות והתת-לסתיות וכן כאב בסינוסים. במידה שהאבצס נקרע חשים ריח חריף וטעם רע של נוזל הנשפך לתוך הפה.

האבחנה:
רופא השיניים יכול בדרך-כלל לאבחן אבצס בשן בהסתמך על בדיקת הפה, על מישוש הנפיחות אם ישנה או על התגובה של המוך בשן הפגועה לשם בדיקת חיות.בדיקה זו עשויה לכלול אחת או יותר מהפעולות הבאות:
1. תיפוף קל על השן- לבדוק תגובה לכאב
2. בדיקה של רגישות לקור.
3. שימוש במודד חיות אלקטרוני
4. צילום רנטגן של האזור הפגוע

כמה זמן אני עלול לסבול?
ברגע שהאבצס מנוקז רוב הסימפטומים נעלמים מיד או בתוך מספר ימים.

מניעה:
שמירה על היגיינה אוראלית טובה עשויה למנוע היווצרות אבצס באמצעות ניקיון השיניים והחניכיים ממזון ומפסולת.
כמו-כן בדיקה דנטלית שגרתית חשובה גם כן.
אם אתם סובלים ממערכת חיסון חלשה בשל תרופות או מצב בריאותי אחר יש ליידע את רופא השיניים שלכם לפני הטיפול ,ייתכן שתקבלו אנטיביוטיקה למניעת אפשרות של זיהום.

הטיפול:
שמירה על שן שיש בה אבצס מתחילה בניקוז הזיהום,אשר לרוב מקל על הכאב ומסיר את מרבית הזיהום. לרוב יש גם צורך בטיפול שורש שיש לבצעו מוקדם ככל האפשר על-מנת להסיר את הרקמה המזוהמת. בהמשך מתבצע טיפול להסרת אבנית ופלאק לעידוד החניכיים להתחבר שוב לשן.

כמו-כן רופא השיניים עשוי להמליץ לבצע שטיפות פה במי מלח מספר פעמים ביום למשך מספר ימים , וייתכן שיהיה צורך אף באנטיביוטיקה למיגור מוחלט של הזיהום.
צילום רנטגן שנעשה 6 חודשים לאחר הטיפול יכול לאשר ריפוי של עצם ורקמה באזור שבו היה קודם האבצס.
אם לא חל שיפור או אפילו חלה החמרה יש להתייעץ עם מומחה לטיפולי שורש או מומחה למחלות חניכיים, לפי עצת רופא השיניים.

הרפס השפתיים
במקרים של ירידה בתנגודת החיסונית – כמו בעת מחלת חום, בזמן מתח נפשי מוגבר או לאחר חשיפה ממושכת לקרני השמש, עלולה להתרחש תופעה של וירוס ההרפס בשפתיים. הזיהום בשפתיים שכיח מאד ונוטה לחזור. ולעיתים נשאר במצב לא פעיל (רדום) ברירית השפתיים ומסביב להן.
הטיפול היעיל ביותר הוא באמצעות משחת "זובירקס" או בכדורים. כמו כן בתרופות "וולטרקס" או "פמביר". ככל שמתחילים בטיפול מוקדם יותר, כך משיגים תוצאה טובה יותר.

קיים מגוון גדול ביותר של אביזרי צחצוח וניקוי שיניים, ולא אחת אנו עומדים אובדי עצות מול המדפים בפארמים השונים.

אנסה לעזור לכם מניסיוני בבחירת האביזר המתאים.

משחות שיניים:

החשיבות בצחצוח שיניים הוא טכניקת הצחצוח ולא בהכרח המשחה. המטרה העיקרית בצחצוח שיניים היא ניקיון הפה והשיניים וסילוק הפלאק. המשחה נועדה להנעים את פעולת הצחצוח ולהגן על ציפוי השן. גם צחצוח ללא משחה יכול להיות יעיל, אך פחות נעים. כאשר אנו בוחרים משחה,חשוב שהמשחה תכיל פלואוריד, שידוע כמגן על ציפוי השן (האמייל) ושתהיה בעלת מקדם שחיקה נמוך. רוב המשחות מכילות פלואוריד, והמינון המומלץ משתנה בהתאם לגיל.

יש לשים מעט משחה ולא כמות גדולה, גם אם יש תחושה של ניקיון טוב יותר. רוב משחות השיניים מכילות פלואוריד אשר הוכח כיעיל במניעת עששת. הן מכילות כ 1100ppm של פלואורידים
(כ-1,100 חלקי מיליון יחידות של המינרל). לאחר הצחצוח אנו שוטפים את הפה, ואז החלק שנשאר בפה נספג בריריות ובלשון ,ומשתחרר באיטיות שעות אחר כך. כאשר אנו מצחצחים בערב לפני השינה, החומרים המשתחררים בפה מגנים על האמייל בזמן שפעילות הרוק בפה מועטה יותר.

>החומרים המאושרים ע"י משרד הבריאות:
סודיום פלואוריד
סודיום מונופלואורפוספט
סטאנוס פלואוריד
אמין פלואוריד

רוב המשחות מכילות סודיום מונופלואורפוספט בשילוב סודיום פלואוריד אשר הוכחו כיעילים במניעת עששת.

קיימות גם משחות שיניים על בסיס טבעי או כאלו בעלות ערך רפואי והן נושאות חומרים פעילים הנחוצים לבריאות החניכיים. כמו כן ישנן משחות שנועדו לטיפול בשיניים רגישות או בדלקת חניכיים. במקרים כאלה אמליץ על משחה המתאימה למקרה הספציפי.

משחה לטיפול יומיומי

משחת קולגייט טוטאל שומרת על הרקמות הקשות (השיניים) וגם הרקמות הרכות ומספקת הגנה לכל חלל הפה. יעילה בהפחתת היווצרות רובד חיידקים ובעיות חניכיים למשך 12 שעות הודות לנוכחות רשת סיבים המצמידה את החומר הפעיל לשן, מותרת לשימוש מגיל 6 ומכילה פלואוריד בריכוז של 1450ppm

משחות לשיניים רגישות

> משחת קולגייט sensitive pro-relief  מכילה ארגינין וקלציום קרבונט, מספקת איטום מכני של תעלות הדנטין להקלה מיידית יומיומית. מסייעת להפחתת רגישות בשיניים ביעילות תוך 60 שניות מתחילת השימוש. בנוסף מכילה פלואוריד למניעת עששת. מותרת לשימוש מגיל 12 ומכילה פלואוריד בריכוז של 1450ppm

> משחת סנסודיין dual care  מכילה סודיום פלואוריד (מגן מפני עששת), טריקלוסן (חומר אנטי בקטריאלי המונע התפתחות פלאק) ופוטסיום כלוריד (חוסם הולכה עצבית ומונע כאב) היא מומלצת מאוד על-ידי השינניות במרפאתנו.

משחות שיניים לטיפול במחלות חניכיים

>מרידול:

לטיפול בחניכיים רגישות- מנטרלת את רובד החיידקים המצטבר על השן ומסייעת להתחדשות חניכיים. מכילה יוני סטנוס ואמין פלואוריד אורגני.

משחת מרידול פרודונט אקספרט- נלחמת ברובד החיידקים הגורם למחלות חניכיים ולכן מהווה טיפול בגורם לבעיה. הוכחה מחקרית כמסייעת להפחתת היווצרות רובד חיידקים

משחת שיניים המכילה מרכיבים פעילים ממקור טבעי: פרדונטקס . המשחה מכילה תמציות צמחים ומינרלים, והיא בעלת טעם מלוח בשל המרכיבים סודיום ביקרבונט וארומה של מנטה שנמצאים בה. היא נמצאת בצורת ג'ל או משחה, בלי או עם פלואוריד. משמשת לטיפול בסימפטומים של דלקת החניכיים כמו נפיחות ואודם אך אינה פורת את הבעיה.

משחות לילדים

לילדים ולתינוקות מומלץ להשתמש במשחות שאינן מכילות פלואור באחוזים גבוהים (כמו במשחות של מבוגרים) מכיוון שילדים נוטים לבלוע תוך כדי צחצוח חלק מהמשחה. דבר זה עלול לגרום להרעלת פלואור.

 אלמקס ילדים- מגיל 2-6
לשימוש מגיל 2-6
פלואוריד בריכוז של 500 PPM

משחת ברבי/ סופרמן 6+
לשימוש מגיל 6
פלואוריד בריכוז של 1450 PPM

אלמקס גוניור- מגיל 6-12
לשימוש מגיל 6
פלואוריד בריכוז של 1400 PPM

משחות שיניים להבהרה (הלבנה)

משחות בעלות מאיצי הלבנה המבריקים את זגוגית השן, מכילות רכיבים להסרת כתמים ממשטח השן ומניעת הצטברות אבנית
לשימוש מגיל 12
פלואוריד בריכוז של 1000-1450ppm.

לדוגמא משחת השיניים Blanx מכילה חלקיקי סיליקה לניקוי עדין ועמוק וצמח מוס איסלנדי הפועל להסרת כתמים ופלאק. צמח זה שימש מזה שנים רבות את אוכלוסיית הקוטב הצפוני, אוכלוסיה הידועה כבעלת שיניים לבנות ובריאות במיוחד. נמצאת בקטגורית השחיקה הנמוכה ביותר וקיימת עם תוסף נורת LED  לשפעול החומר המלבין.

מה שחשוב זה להנמיך ציפיות ולא לצפות ששימוש במשחה בלבד יגרום להלבנת שיניים

מומלצים:
Colgate optic white
Blanx

 בארץ נמכרות בכל שנה כ-13 מליון משחות שיניים כאשר השוק מתחלק (עפ"י הסופרפארם) בין המשחות הבאות:
קולגייט 59%
סנסודיין 10%
אורביטול 8%
פרודונטקס 6%
אקווה פרש 6%
מרידול 5%
אלמקס 2%

שטיפות פה למניעה ורענון מומלצות לטיפול משלים לאחר הצחצוח ועליהן נרחיב בהמשך.

מברשות שיניים:

מברשות השיניים בבתי המרקחת מאופיינות בדרך-כלל בשלושה גדלים: 30 לשיניים קטנות, 35 לשיניים בינוניות ו-40 לשיניים גדולות. כמו-כן הן מאופיינות בשלוש דרגות קושי. מברשות השיניים הנמכרות ביותר הן אלו שגודלן 35 בעלות ראש קטן עד בינוני, המורכבות משלוש עד ארבע שורות של זיפים המעוגלים בקצותיהם, עשויים ניילון ורכים יחסית והן בעלות ידית נוחה לאחיזה.

חשוב שמברשת השיניים תהיה בעלת סיבי ניילון ישרים, מעוגלים ורכים. על הידית להיות ארוכה ונוחה לאחיזה. ראש המברשת צריך להיות באורך 3-2 שיניים. החלפת מברשת נעשית כל שלושה חודשים או כאשר סיביה שחוקים , מכופפים ומרוטים. חשוב להימנע ממברשת קשה מדי וגדולה מדי.

מברשת השיניים Colgate Slim soft : מברשת ידנית בעלת צפיפות סיבים גבוהה, צוואר מברשת גמיש וספיגה פחותה של מים למניעת היווצרות רובד חיידקים

מברשת שיניים מרידול: בעלת סיבים מתכנסים, בסיס רחב וקצה דק. ידית אחיזה נוחה וסיבי מיקרוסופט.

מומלצים:
Colgate Slimsoft
Meridol
Paro xs39
Sensodyne gentle
Oral b 30 indicator

מברשת חשמלית:
לא הוכח שהיא יעילה יותר מצחצוח ידני, אך במקרים מסוימים היא עשויה להקל. קיימות בשוק מברשות חשמליות במגוון סוגים, גדלים ואיכויות. הטובות הן אלו המבצעות תנועות בכמה מישורים ולא רק מסתובבות. קיימות מברשות חשמליות, המופעלות באמצעות סוללה, והן נטענות ומשולבות. מניסיוני קיימת יעילות רבה יותר במברשת החשמלית שפועלת על עיקרון של תנודות סיבוביות בכיוון אחד ואחר כך בכיוון השני, בנוסף לרטט בתדירות גבוהה. איכות הצחצוח נקבעת ע"פ המברשת ועל-ידי המפעיל, כך שאם לא מצחצחים נכון אזי אין חשיבות לסוג המברשת.המברשת החשמלית אצל ילדים היא אידיאלית במקרים של מוגבלויות פיזיות ונפשיות. מחקר באנגליה מצא הבדל משמעותי בכמות החיידקים אצל ילדים המשתמשים במברשת חשמלית במשך חודש לעומת אלו המשתמשים במברשות רגילות.

מומלצות:
Braun – Oral B –  מהמשולבות היקרות.
Colgate pro-clinical

-מברשת שיניים ידנית הפועלת באמצעות סוללה חד פעמית Oral B Pulsar
מברשת השיניים הזו התגלתה כיעילה ביותר מהמברשת הידנית הרגילה. סיבי המברשת רכים וגמישים ובחברה מסבירים כי הם עשויים מיקרופולס, בעלי כריות גומי וחודרים בין השיניים ב"פעימות ממוקדות וארוכות" המותאמות לקו השיניים והחניכיים. כמו כן, למברשת ראש מפוצל המאפשר כיסוי שטח גדול יותר והתאמה טובה יותר למבנה השיניים והחניכיים. מתברר כי הצחצוח יעיל ויסודי, המברשת נוחה מאוד לאחיזה ומאפשרת הגעה לכל חלל הפה. המברשת מופעלת בעזרת סוללת דורסל  AAA שלה אורך חיים של שלושה חודשים. וארך חיי הסוללה מהווה תזכורת להחלפת מברשת השיניים: כל שלושה חודשים, כפי שממליצים רופאי השיניים. מחיר המברשת: 35 ש"ח.

Colgate pro-clinical

בעלות טכנולוגיית סוניק אקשן לניקוי מתקדם. בעלת חיישנים חכמים המזהים את מנח המברשת ומשנים את פעולת הצחצוח ומהירותו בהתאם למנח.

מי פה וג'ל:

קיימות שטיפות פה רבות הנמכרות ללא מרשם בפארמים למיניהם. ברוב המקרים השטיפות מכילות 0.05 סודיום פלואוריד והן הוכחו כיכולות למנוע עששת בנוסף לשמירה על ההיגיינה ועל הרגשת הרעננות בפה. הפלואוריד נשאר בריכוז מסוים ברוק ועשוי להגן מפני עששת, בייחוד אצל ילדים ומבוגרים אשר אינם מקבלים פלואור דרך המים.

אומנם החברות המייצרות מי פה מבטיחות פה בלי חורים, שיניים לבנות, וחניכיים בריאות אך זה עדיין בגדר חלום. קיימות תמיסות רפואיות, אשר בשימוש לאורך זמן צובעות את השיניים ופוגעות בחוש הטעם, והן מיועדות לשימושים ספציפיים לאחר ניתוחים. כך שתמיד כדאי להיוועץ ברופא השיניים באשר לסוג המומלץ. קיימים סוגים שונים, רצוי שהבחירה תעשה ע"י הרופא, כיוון שחומרים מסוימים הם רפואיים, חלקם אף צובעים את השיניים או מכתימים אותם בעת השימוש או לאחר צחצוח.

קורסודיל שטיפת פה: במקרים של מחלות חניכיים חריפות ולאחר ניתוחים שונים בחלל הפה, קורסודיל היא השטיפה האנטיספטית המועדפת עלי. מכיוון שתמיסה זו עלולה לגרום לצביעה ולירידה בחוש הטעם היא מומלצת לשימוש עד 10 ימים בלבד. לשימוש יומיומי במקרים של מחלות חניכיים מומלץ להשתמש במי פה של חברת מרידול .
כאשר שוטפים עם קורסודיל חשוב מאוד להקפיד על שימוש נכון כמפורט לעי"ל:
לשטוף את הפה עם 10cc (במכסה הבקבוק יש קו המציין את הכמות)  במשך חצי דקה פעמיים ביום (כל 12 שעות).

ג'ל קורסודיל: אנו ממליצים רבות על שימוש בג'ל קורסודיל בבעיות דומות עליהן אנו ממליצים בשטיפה, הג'ל מאוד נוח לשימוש ומורחים אותו על האזור המתבקש לפי ההנחיות שתקבלו מהרופא או השיננית.

Listerine מציעה שטיפות המכילות אמין פלואוריד להגנה מפני עששת וחיזוק האמייל. קיימות מספר שטיפות ללא תוספת אלכוהול (Listerine Zero) ומהוות פתרון בטוח לרענון, הגנה ואף לשימוש בילדים.

מומלצים:
Corsodyl  לשימוש רפואי
Corsodyl gel לשימוש רפואי
Listerine
מרידול

מנקה לשון ( הקרוי גם מגרפה ללשון ):

זהו כלי יעיל מאוד בשמירה על הגיינת הפה ובמניעה של ריחות לא נעימים. שכבת החיידקים המצטברת על הלשון מאיצה את העששת, גורמת לריח רע מהפה ומשבשת את חוש הטעם. קיימים בשוק מספר מכשירים העשויים פלסטיק יצוק. המכשיר בעל ראש אלכסוני וזיפי ניקוי דו צדדיים, והוא זול ויעיל מאוד (מחירו כ 20 ₪)

קסמי שיניים דנטאליים:

השימוש בקיסם נועד לנקות את האזורים שבין השיניים והוא משלים את פעולת הצחצוח. ניקוי שיניים ללא שימוש בקיסם או בחוט אינו צחצוח מושלם, משום שמברשת השיניים אינה מסוגלת להגיע לאזורים שבין השיניים ולהוציא שאריות אוכל וחיידקים שמצטברים שם. השימוש בקיסם עוזר בסילוק רובד חיידקים אשר מצטבר בין השיניים ובמקומות שמברשת השיניים אינה יכולה להגיע אליהם.

הכוונה לקיסמים המיועדים לשימוש דנטאלי, וצורתם מתאימה לצורת הרווח שבין השיניים. הקסמים העגולים שאנו מקבלים במסעדות, אינם מתאימים לצורת הרווח ולעיתים אף פוצעים ומזיקים. קיימים גדלים שונים של קיסמים, צרים או רחבים, מעץ או מפלסטיק, בעלי מבריש או בלי, ספוגים בפלואור או לא בעלי ריח או בלי.

אני אישית מאוד אוהב את הקיסמים של חברת Paro וממליץ לכל המטופלים שלנו להשתמש בקיסמים אלה באופן יומיומי. בביקורכם אצל השיננית תוכלו לקבל הסבר מעמיק על הסוגים השונים וכיצד לבחור את המתאים לכם.

במרווחים גדולים

המומלצים שלנו:
Stim-u-dent
Interdens
Paro

קיסם מים חשמלי
"water pick"הוא מכשיר חשמלי אשר בקצהו ידית, שמוציאה סילון מים שאותו מעבירים לאורך קו החניכיים ובין השיניים. סילון המים מסלק את רובד החיידקים שמצטבר על השיניים. קיים גם מכשיר "oxiget" המתיז מים המכילים בועות אויר, ולדעתי, הוא מעולה לאנשים אשר בפיהם שתלים או גשרים.

אצל מתרפאים עם גשרים, שתלים ו\או שיקומים משולבים ניקוי עם "קיסם מים" משפר
במידה ניכרת את היגיינה ומאריך את חיי השיקום.
עלות המכשיר נעה בין 400 ש"ח למכשיר פשוט לבין כ-800 ש"ח למכשיר משוכלל.

חוט דנטלי:

מיועד לניקוי והוצאת שאריות מזון בין השיניים, אך לדעתי השימוש בו מצריך מיומנות מסוימת של הפקת התועלת המרבית בניקוי .

קיימים סוגים רבים של חוטים: רגילים, בעלי שעווה, ללא שעווה, ממשי, מניילון, עשויים כסרטים דנטאליים ובעלי שערות. אצל אנשים בעלי שיניים צפופות מאוד, איני ממליץ על חוט עם שעווה , כיוון שהיא עלולה להישאר בין השיניים.

המומלצים

Dental floss- Oral b /Paro
Perio tape
Super floss זהו חוט המכיל מבריש והוא מיועד לניקוי מתחת לגשרים.

מברשות "פרוקסה ברש" לניקוי בין השיניים:

מיועדות לשימוש כאשר יש מרווחים גדולים בין השיניים. המברשת שנראית כמו ספירלה קטנה, נכנסת למרווח בקלות ומסירה את רובד החיידקים שהצטבר. קיים מגוון רב של מברשות מיצרנים שונים.
אני ממליץ לכם להתייעץ עם השיננית באשר למברשת המתאימה לכם.

המומלצים שלנו:
Butler proxabrush 610+614
Oral b interdental brush
אלו הן מברשות בגדלים ובצורות שונות המאפשרות את העברתן בין השיניים ואת הסרת שיירי הפלאק.

עזרים לשיניים תותבות:

לעתים עם הזמן אותם השיניים אשר התאימו בעבר כשהתקינו אותן, מאבדות את יציבותן, זזות בזמן דיבור וגורמות אי-נוחות רבה. ברוב המקרים רופא השיניים יכול לשפר את האחיזה של התותבת, אך במקרים רבים יש להסתייע במשחת הצמדה הפועלת בוואקום לחיך או ללסת התחתונה.

מברשת לניקוי תותבות – אלו הן מברשות מיוחדות המותאמות לצורת התותבת. ניתן גם להשתמש במברשת פשוטה שאפשר לרכוש בכל טמבוריה (מברשת ציפורניים)

תמיסות וטבליות לניקוי תותבות – אלו הם תכשירים אורתודונטים ניידים ליצירת תותבת מחוטאת, נקייה מחיידקים ובעלת ריח נעים.
קוקידנט : משחת הצמדה– זוהי משחת הצמדה ניטרלית, ללא צבעי מאכל וללא חומרי טעם וריח מלאכותיים.
קוקידנט : טבליות – אלו הן 54 טבליות לניקוי וחיטוי השיניים התותבות: יש להניח את השיניים בחצי כוס מים פושרים, להוסיף טבלית אחת של קוקידנט ולהשרות בכוס למשך 15 דקות. פעולה זו שומרת על התותבת ומסירה כתמי קפה ושיירי מזון מהתותבת, גורמת להרגשת רעננות שומרת על היגיינת הפה ומסייעת במניעת דלקות וזיהומים.

לאדם במשך חייו יש שתי מערכות שיניים, אשר התהוותן מתחילה אצל העובר בבטן אמו בדרך-כלל בסביבות החודש הרביעי להריון.

בקיעתן מתחילה כחצי שנה אחרי הלידה בשתי תקופות שונות.

במהלך 12 השנים הראשונות עלינו להתייחס במלוא הרצינות אל שיני החלב. פעולתן התקינה חשובה לשמירה על הבריאות הכללית, ואל נשכח שנבטי השיניים הקבועות מצויות ליד שורשי שיני החלב. במידה ששיני החלב אינן בריאות הן עלולות לפגוע בשן הקבועה הבאה אחריה.
עקירת שן חלב טרם זמנה עלולה לפגוע בתהליך הבקיעה של השן הקבועה.

השיניים הקבועות הן לכל החיים – יש לשמור עליהן היטב

מבנה השן
חשוב שנבין את מבנה השן אשר מתפקדת ככל איבר חי אחר בגוף ומקבלת הזנה של כלי דם ועצבים אשר נכנסים דרך חוד השורש. השכבה המגינה על השן בחלל הפה היא האימייל, וזוהי הרקמה החזקה ביותר בגוף האדם. את השורש מצפה הצמנט, ורוב חלל השן מכיל את הדנטין (השינן).במרכז השן מרוכז העצב או מוך השן .

קיימים ארבעה סוגי שיניים המוגדרים בהתאם לתפקידם:
חותכות, ניבים, מלתעות, טוחנות.
לילדים יש 8 חותכות, 4 ניבים ו- 8 טוחנות.
ולמבוגרים יש 8 חותכות, 4 ניבים, 8 מלתעות ו- 12 טוחנות.
מספר השיניים של המערכת הראשונה (שיני חלב) הוא 20, ובקיעתן מסתיימת בדרך-כלל בגיל שנתיים וחצי עד 3.
מספר השיניים של המערכת השנייה (שיניים קבועות) הוא 32 (כולל 4 שיני בינה שאצל חלק מאיתנו אינן בוקעות כלל או בוקעות בחלקן).

התחלפות השיניים נעשית מגיל 6 ועד גיל 12 בערך. בחלק מתקופה זו קיים בפה "משנן מעורב" (מערכת שיניים מעורבת של שיני חלב ושל שיניים קבועות). ארבעת שיני הבינה אמורות לבקוע מגיל 18 ועד 25 ,אך כאמור לא אצל כולם . מקור השם "בינה" קשור לזמן צמיחתן של השיניים, סביב גיל 20 בממוצע, עת האדם הגיע לבגרות.

החלוקה של שיני האדם מתוכננת כך שתתאים לחיתוך, לגריסה וללעיסת כל סוגי המזון אשר נמצאים בתפריט של בני האדם.

אז אם חיפשתם בגוגל – כמה שיניים יש בפה, מספר שיניים בפה, כמה שיניים יש לילדים – הגעתם למקום הנכון כדי ללמוד את זה.

הפרסומות בעיתונים אמנם מתארות את נפלאות הלייזר בטיפולי שיניים מגוונים, בטיפולים ללא כאב, ללא חתך, ללא ניתוח וללא הרדמה, אך חשוב לדעת שחלק מהפרסומים מוטעים ומטעים ונועדו למטרות שיווקיות בלבד. הפרסומים יצרו ציפיות רבות בקרב הציבור, ואני כרופא שיניים מתמודד מדיי יום עם שאלות בעקבות מודעות מטעות בעיתונות.

המונח לייזר מגיע מלועזית- LASER
Light Amplification by Stimulated Emission of Radiation

זהו מכשיר המייצר קרן אור דקה מאוד שבה מרוכזת אנרגיה גבוהה. המכשיר משמש לפעולות ניתוחיות, והוא יעיל מאד בענפים שונים ברפואה כללית :ברפואת עור לצורך הסרת נגעים, כתמי לידה ועוד, ברפואת עיניים לתיקון הראייה, ברפואת אף אוזן גרון לטיפול בנחירות וכריתת גידולים קטנים, בתחום הנפרולוגיה לריסוק אבני כליה קטנות וברפואה האורולוגית לכריתת הערמונית,ועוד.

קרן הלייזר ברפואת שיניים
זוהי בעצם קרן אור (בצורה של גלים אלקטרומגנטיים) המשחררת אנרגיה אשר נקלטת ברקמה והופכת לחום. אנרגיית החום עלולה לגרום לעלייה בטמפרטורה של רקמות השן. פעולה זו במקרים מסוימים גורמת להרס תאים ואף ליצירת תהליך דלקתי ונמק בשן המוקרנת.

עמדת משרד הבריאות – האגף לבריאות השן

ללייזר מספר שימושים ברפואת שיניים:

• הכנת חללים קטנים לסתימות ולאיטום חריצים וחרירים
• כירורגיה וטיפול ברקמות רקות
• טיפולי שורש לצורך חיטוי התעלות בלבד
• הלבנת שיניים באמצעות זירוז החומרים המלבינים (ולא כגורם להלבנה!)
• הקשיית חומרי סתימה מרוכבים

במקרים מסוימים אף דווח על נזק הנגרם לרקמות הפה, על רגישות ואפילו על כאב שיניים לאחר תהליך ההלבנה ,אך לא ידוע על ההשפעות לגבי הטווח הארוך.

ובכן מכאן ועד למהפכה ברפואת שיניים הדרך ארוכה.

היום יודעים שהמכשיר מוכיח את עצמו בצורה מוגבלת בלבד, והוא יעיל רק במקרים מסוימים. זהו כלי עזר טיפולי נוסף, מרשים מאד מבחינה שיווקית אך אינו מבטיח טיפול טוב או איכותי יותר. המחקר בנושא לייזר עדיין בעיצומו, וכאשר אדם מחפש רופא שיניים עליו להתרשם מהרופא ומניסיונו ולא אם יש או אין לו מכשיר לייזר.

רופא שיניים מנוסה ומעודכן יודע תמיד מהם המכשירים היעילים לטיפול במטופליו…

רופאי שיניים מתמודדים מדי יום עם השאלה שמעלים מטופלים: האם לעקור או לא לעקור שיני בינה? האם זה כואב? והאם זה הכרחי? ומה בעצם יקרה אם לא נעקור?

ובכן מה הם שיני בינה?
שן הבינה היא ,למעשה, שן טוחנת שלישית הבוקעת אחרונה (או שאינה בוקעת כלל).באופן תקין לכל אדם קיימות בפה 3 שיניים טוחנות קבועות המתפתחות בכל רבע של הפה:למעלה,למטה בצד ימין ושמאל.
הטוחנת הראשונה בוקעת בפה בדרך כלל בסביבות גיל 6. הטוחנת השניה בוקעת בגיל 12 לערך,ואילו הטוחנת השלישית תנסה לבקוע בסמוך לגילאים 25-17 (עם יוצאים מהכלל).
היות וזה בערך הגיל שבו אנשים "מחכימים" הן קיבלו את הכינוי "שיני בינה".
למעשה הן לא שונות מהשיניים האחרות בפה, למעט העובדה שהן האחרונות שבוקעות.

השימוש בהן יכול להיות מאוד יעיל תפקודית אם הן בוקעות כשורה.אך לצערנו הרב אין כך הדבר תמיד. במקרים רבים שיני הבינה הם הגורם למחלת פה וחניכיים. המיקום שלהן הוא באזור אחורי של הפה, דבר המקשה על ניקוי נאות. במקרים רבים כאשר השן כלואה חלקית, היא גם גורמת נזק לשיניים סמוכות.

כליאת שיני בינה, למה הכוונה?
הלסתות מגיעות לגודלן הבוגר בערך בשנות העשרה המאוחרות.לרוע המזל, גודל זה הוא לרוב קטן מדי להתפתחות תקינה של שיני הבינה. הסיבה לכך היא שהלסתות שלנו קטנות יותר מהלסתות של האדם הקדום,אשר היה זקוק ללסת רחבה וליותר שיניים בשל המזון הקשה יותר שהוא אכל.
כאשר אין מספיק מקום לשיני הבינה לצאת,הן עשויות "להיתקע" בתוך הלסת מה שקרוי "שיניים כלואות". הכליאה יכולה להיות מלאה (השן כלל אינה בוקעת מן החניכיים) או בקיעה חלקית (כותרת השן או הקצה העליון שלה יבצבצו מן החניכיים).בנוסף לכך, שורשי השיניים עשויים להתפתח בכיוונים שונים ובאופן יוצא-דופן,וכתוצאה מכך הם יגרמו למגוון בעיות בפה, כדוגמת: דלקות,עששת בשן סמוכה,מחלות חניכיים התפתחות ציסטות (חלל המכיל נוזל ובהיקפו תאים)ועוד.

יחד עם זאת חשוב לדעת שלא כל אחד יסבול מבעיות בבקיעה של שיני הבינה. הגורמים אשר יקבעו אם תהיה בעיה כוללים את גודל הלסת ואת צורת גדילת השיניים. אחדים יסבלו בעת הבקיעה מכאבים ומנפיחות, ואחרים כלל לא ירגישו.

שן הבינה יכולה להיות כלואה ברקמה רכה או ממש בתוך העצם:

דוגמאות:
1. שן כלואה בעצם אנכית (VERTICALׂ) : יכולה לגרום לתהליכים שונים בעצם הלסת
2. שן כלואה בעצם מאוזנת (HORIZONTAL): מעבר לתהליכים בעצם, עלולים להופיע כאבים באזור הטוחנת השנייה ,רגישות באזור ועששת.
3. שן כלואה אופקית (ANGULAR): מעבר לתהליכים בעצם, עלולים להופיע כאבים באזור הטוחנת השנייה ועששת. מצב זה נקרא גם "כלוא ברקמה רכה", כיוון שהשן נראית כאילו היא עומדת לפרוץ את הרקמה הרכה, או שהיא כבר פרצה, ואז היא מהווה מוקד הצטברות לחיידקים ודלקות חניכיים.

רק באמצעות צילום רנטגן מתאים ניתן לאבחן את סוג הכליאה ולהחליט על עקירה.

אבחנה:
כיוון שרוב האנשים אינם יכולים להעריך את התפתחות שיני הבינה שלהם הדרך הטובה ביותר היא להתייעץ עם רופא השיניים, והוא יוכל באמצעות בדיקה קלינית וצילומי רנטגן להעריך את התפתחות שיניך.אם אובחנה בעיה בשיני הבינה, רופא השיניים עשוי לייעץ הסרה ניתוחית של אותן שיניים ובכלל למנוע הופעת סימפטומים לא נעימים בעתיד וסיבוכים נוספים.

מתי כדאי לעקור את שיני הבינה?
להלן מספר סימפטומים היכולים להעיד על הצורך בעקירת שיני בינה.יחד עם זאת הסימפטומים הם אינדבידואליים, וכל אדם יכול לחוות אותם אחרת.הסימפטומים עשויים לכלול:
1. כאב
2. דלקת
3. נפיחות בפנים
4. נפיחות של קו החניכיים באזור האחורי של הפה

רבים מרופאי השיניים יתמכו בעקירת שיני הבינה (כאשר השורשים התפתחו לגודלם המלא או ששלושה רבעים מהם מפותח, בעיקר בשנות ההתבגרות), שכן עקירה מוקדמת תמנע בעיות, כגון שן בינה כלואה הפוגעת בשן הסמוכה.

למה בכלל לעקור שן בינה אם אינה גורמת בעיות?
שן בינה כלואה במרבית המקרים תגרום לבעיה אם תישאר במקומה.זה נכון בעיקר לשיני הבינה התחתונות.בעיות אלו לרוב צצות לפתע ובעיתוי לא מתאים כלל, ואי-הנעימות הנגרמת מכך יכולה להימנע בטיפול מוקדם.
קיימים מקרים שבהם זיהום באזור שן הבינה ואי עקירת השן עלולים לגרום לנזק בריאותי חמור ובמקרים חריגים אף למוות.
ראה "האם רופא שיניים יכול להציל חיים?"

האם כדאי לעקור שן בעת דלקת חריפה (פריקורוניטיס)?
כאשר ישנה בעיה בשן הבינה ובבקיעתה, זה ילווה לרוב בדלקת חריפה המתבטאת בכאב חזק המדיר שינה ונפיחות של הפנים והאזור.לרוב בשלב זה לא רצוי לעקור את השן.ניתוח אזור דלקתי זה עלול לגרום להתפשטות הזיהום ולהפוך אותו לחמור יותר.תחילה יש לשלוט בזיהום בשמירה על הגיינה אוראלית תקינה של הפה באמצעות שטיפות פה וכן באמצעות תרופות אנטיביוטיות לטיפול בדלקת.לעתים מבצעים עקירה של שן הבינה הנגדית או משייפים אותה מעט על-מנת למנוע מגע עם השן הבוקעת ה"חולה".

בעד ונגד עקירת שיני בינה:

בעד
קיים קושי רב לנקות את שיני הבינה והטוחנות שלפניהם במברשת השיניים או בחוט. במשך הזמן הצטברות הבקטריות, הסוכר והחומצות עלולים לגרום לעששת בשן, ואם לא תבוצע סתימה העששת תתפשט ותגרום נזק רב לשן ולסביבתה.
הצטברות המזון והבקטריות בשיניים אלו בשל הקושי שבנקיונן עלול לגרום לריח חזק ודוחה בפה.
שן בינה הכלואה בחניכיים במנח אופקי במקום אנכי, עלולה להפעיל לחץ על השיניים הסמוכות ובכך לגרום לדחיסות שיניים ופגיעה בשורש עד כדי מצב של ספיגת השורש וכתוצאה מכך פגיעה בשן וסיכון שלה.
שן כלואה הנשארת בחניכיים עלולה לגרום לגירוי.החניכיים שסביב השן עלולות לצבור שאריות מזון וחיידקים אשר נלכדים בחניכיים, והתוצאה היא דלקת של החניכיים.

נגד
בהתאם לגודל, לצורה ולמנח השן,עקירת השן עשויה להשתנות מעקירה פשוטה ,כאמור, למורכבת וקשה הדורשת ביצוע פרוצדורה כירורגית העלולה לסכן רקמות ועצבים סמוכים.
לאחר העקירה עלול להופיע מצב הקרוי "מכתש יבש" (החלל הנשאר בעצם שבו היתה אחוזה קודם השן).אם קריש הדם הנוצר לאחר העקירה מתפרק הוא חושף את העצם המונחת מתחת.מצב זה כואב מאוד,אך עובר לאחר מספר ימים.ניתן להימנע ממנו אם עוקבים אחר ההוראות שנתנו על-ידי הרופא לאחר העקירה.
ככל שנחכה יותר עם העקירה ונתבגר הסיכוי שיהיו יותר בעיות גדול יותר. ככל שנתבגר העצם המקיפה את השן הופכת דחוסה יותר ומקשה ,לפיכך,על העקירה ועל הוצאתה של השן. כמו-כן הליך הריפוי עשוי להיות קשה יותר.

תהליך הריפוי:
תהליך הריפוי מתחיל מיד לאחר העקירה כאשר הדימום נפסק ומתחיל להיווצר קריש דם.

בדרך כלל מספיק לחץ באמצעות פד גזה על אזור העקירה על-מנת להפסיק את הדימום וליצור קריש דם אשר מעודד את הריפוי. בתוך יום או יומיים נראים סימנים ראשונים של ריפוי וכאמור מתחיל תהליך של בניית עצם עד לריפוי מוחלט.

הכל אודות מברשות וצחצוח שיניים

כולנו מצחצחים את שינינו מדי יום, רובנו אף פעמיים ביום .כיצד קורה, אם כן, שבבואנו לרופא השיניים נשמע כמעט תמיד את המשפט: "ההיגיינה האוראלית שלך אינה טובה!" או "האם אתה מקפיד באמת על צחצוח השיניים?" מסתבר כי לא הכמות אלא האיכות, היא שקובעת כיצד ייראו שינינו. סוג המברשת יחד עם טכניקת צחצוח נכונה ישפרו פלאים את בריאות הפה ואת ריחו, בהנחה שתפעלו על-פי הוראות הצחצוח המומלצות להלן.

השיננית היא זו אשר עוזרת לנו לשמור על בריאות הפה והשיניים, וביקורים קבועים אצלה ימנעו מאיתנו צרות רבות בעתיד כמו גם הוצאות מיותרות. מניסיוני כרופא שיניים אשר טיפל באלפי מטופלים, אני משוכנע שביקור קבוע אצל השיננית עשוי להפוך את הביקור במרפאת השיניים לחוויה נעימה ואף למנוע טיפולי שיניים לאורך שנים.

צחצוח שיניים
טכניקת הצחצוח הבאה היא הטכניקה המומלצת על-ידי רופאי השיניים לצחצוח שיניים. יחד עם זאת ישנם אנשים אשר זקוקים לטכניקת צחצוח שונה בשל צרכים מיוחדים כגון: ניקוי גשרים, שיניים עם חשיפת שורשים וכו'. ולכן מומלץ לבקר אצל רופא השיניים ולקבל ממנו ייעוץ באשר לאופי הצחצוח המתאים לך אישית.

כדי להקל על התהליך מומלץ לחלק את חלל הפה לארבעה אזורים: ימין תחתון, ימין עליון, שמאל עליון ושמאל תחתון. כך לא נשכח לצחצח בכל האזורים. לצחצוח השיניים השתמש במברשת שיניים בעלת סיבים רכים ובגודל המתאים (עדיפה מברשת שיניים קטנה מאשר גדולה). צחצוח שיניים נעשה בעיקר על שלושה מתוך חמשת משטחי השן (לאזורים אשר במגע עם השן הסמוכה,המברשת אינה מגיעה) הצד הפונה ללחי או לשפה, הצד הפונה לחיך או ללשון וכמובן משטח הלעיסה. חשוב מאוד לזכור שסיבי המברשת מוטים בזווית של 45 מעלות לכיוון החניכיים בתנועות הלוך וחזור, וההתמקדות על מפגש החניכיים עם השן הוא משמעותי ביותר. הסרת רובד החיידקים מהאזורים שבין השיניים מתבצע באמצעות חוט או קיסמים. (ראה פרק נפרד).

יש להניח את הסיבים ב-45 מעלות במפגש שבין החניכיים לשיניים,כך שהסיבים יחדרו גם אל מתחת לחניכיים.
הניעו את המברשת בצורה עדינה ובתנועות סיבוביות כלפי חוץ כך שכל פלאק שהצטבר מתחת לחניכיים יוסר.המשיכו בתנועות הסיבוב כלפי חוץ לכל אורך השן. יש לבצע פעולה זאת בכל משטחי השן: חוץ, פנים ומשטח הלעיסה.
בשיניים הקדמיות, יש לצחצח את החלק הפונה פנימה בשיניים העליונות והתחתונות באמצעות הטיה של מברשת השיניים בצורה אנכית בתנועות כלפי מעלה ומטה מספר פעמים כאשר החלק הקדמי של המברשת הוא מעל השיניים והחניכיים.

חשוב לדעת:

• צחצוח הלשון בנוסף לצחצוח השיניים יסייע ברענון הנשימה, שכן שאריות מזון ובקטריות מצטברות על הלשון וגורמות לריח פה רע. ראה אביזרים לצחצוח הלשון >>
• מברשת השיניים מנקה בכל פעם שן אחת או שתיים, לכן יש לשנות את עמדתה בכל פעם על-מנת לנקות היטב את שאר השיניים.
• כדי למנוע את הצטברות הפלאק והנזק הנגרם כתוצאה מהצטברותו יש לצחצח את השיניים לפחות פעמיים ביום: בבוקר ובערב לאחר האוכל ולפני השינה.
• לא רצוי לצחצח מהר מדי. צחצוח יסודי צריך להימשך כ-3 דקות לפחות.
• צחצוח שיניים בצורה גסה מדי וחזקה עלולה לגרום לנסיגת חניכיים, לחשיפת שורשי השן ולשחיקת חומר השן הנחשף כתוצאה מכך נוצרות רגישויות ובעיות נוספות .
• כמות המשחה המספיקה לצחצוח היא בגודל של גרגר אפונה.
• יש להחליף את מברשת השיניים כאשר סיביה שחוקים, (כל 3 חודשים לערך), שאם לא כן הצחצוח לא יהיה יעיל.

צחצוח בבוקר
צחצוח השיניים צריך להתבצע אחרי ארוחת הבוקר ולא מיד כשאנו מתעוררים כפי שמקובל לחשוב.
צחצוח השיניים אחרי הארוחה מאפשר להתחיל את היום כשכמות הרובד החיידקי על השיניים נמוכה. דבר זה חשוב גם לשמירה על השיניים והחניכיים ולמניעת ריח רע מהפה.

כיצד לבחור את מברשת השיניים?
יש להקפיד על המאפינים הבאים:הראש והידיות מתכופפות, הסיבים בזויות ובדירוג, הידיות משנות צבע. כל מה שתרצה קיים: מברשות השיניים מגיעות בכל הצבעים והצורות ומבטיחות לבצע עבודה טובה יותר מכל השאר.לא קיימת שום עדות מדעית אשר תבסס הצהרות אלו ותבטיח כי העיצוב של מברשת שיניים מסוימת יעיל יותר על פני זה של האחרות. מברשת השיניים הרצויה היא זו בעלת הסיבים הרכים אשר אינה עולה בגודלה על 2 שיניים. אולם צחצוח השיניים חשוב יותר מצורת המברשת. רבים אינם מצחצחים מספיק זמן וביסודיות הנדרשת ומסתפקים בהזזת המברשת על פני השיניים למשך דקה. בכך הם סיימו למעשה ל"צחצח" את שיניהם. על-מנת להגיע בצורה יעילה לכל האזורים ולהסיר את המשקעים העלולים לגרום ל"חורים" בשיניים (היווצרות מוקדי עששת),מומלץ לצחצח לפחות 3 דקות כל פעם.

איזו מברשת שיניים היא הטובה ביותר?

ראש: באופן כללי הראש של מברשת השיניים צריך להיות קטן (בגודל 2-1 שיניים), וזאת על-מנת שיוכל להגיע לכל אזורי הפה, השיניים והחניכיים בלי לפצוע אותם.

ידית: רצוי שתהיה ידית ארוכה מספיק לשם אחיזה טובה.

סיבים: רצוי שהסיבים יהיו רכים ועשויים מחומר סינטטי (אשר אינו צובר פלאק),כמו-כן הם צריכים להיות מעוגלים בקצה כך שלא נפצע את החניכיים.
כפי שכבר הוזכר שום מברשת,בכל צורה שהיא, אינה מומלצת על פני האחרת.יחד עם זאת מברשות השיניים החשמליות עדיפות על אלו שאינן שכן הן מבצעות את תנועות הסיבוב הרצויות בעת צחצוח ואשר אותן מרבית האנשים אינם מבצעים, ובכך הן מקילות ומבצעות את העבודה בצורה טובה יותר.

מברשת השיניים החשמלית
מברשת שיניים חשמלית פועלת בדרך-כלל באמצעות סיבים מניילון על-מנת להמריץ את זרימת הדם בחניכיים ולנקות את השיניים בתנועות נדנוד או סיבוב.ישנם סיבים המסודרים בעיגול ואחרים בצורה הרגילה כמו במברשת השיניים הפשוטה,היינו בשורה.עם השימוש הראשון במברשת השיניים החשמלית יש לצפות לדימום מהחניכיים.הדימום ייפסק כאשר לומדים לשלוט במברשת והחניכיים מבריאות.יש לפקח על ילדים מתחת לגיל 10 המשתמשים במברשת שיניים חשמלית.חשוב לא ל"רסק" את הסיבים כנגד השיניים במאמץ לנקות אותם.יש להשתמש בכוח קל ובתנועות איטיות ולאפשר לסיבים החשמליים לבצע את עבודתם.

במחקרים קליניים אשר השוו בין מברשת שיניים חשמלית לידנית לא נמצא יתרון חד-משמעי למברשת זו או אחרת. עם זאת נמצא יתרון משמעותי למברשות החדשות בעלות סיבוב ורטט בהפחתה של רובד החיידקים המצטבר על השיניים.. (ראה פרק אביזרים בשימושרון)

כמו-כן קיימים מכשירים שונים הקרויים "קיסמי מים" (waterpick). הם משלימים את הניקוי באמצעות השפרצת מים או נוזלי חיטוי שונים. לאנשים בעלי כתרים, גשרים או שתלים אני ממליץ בחום על שימוש במכשור זה. בדרך-כלל קיימים מספר מצבים של עוצמה בזרימת המים וכן מצב זרם spray בשילוב מים ואויר.

שימוש בחוט דנטלי

למה כדאי בכלל להשתמש בחוט דנטלי?
מחלות חניכיים הינה תופעה שכיחה, בעיקר אצל מבוגרים החל משנות העשרים המאוחרות.אלו מחלות המביאות בהדרגה ללא טיפול נאות לאיבוד השיניים כתוצאה מאובדן האחיזה בעצם. הסימפטומים השכיחים למחלות חניכיים הם: חניכיים מדממות ו ריח פה רע.

שימוש בחוט דנטלי הינו הליך פשוט לשמירת היגיינה אוראלית, וכאשר הוא מבוצע על בסיס יומי הוא יכול להבטיח חניכיים ושיניים בריאות לכל החיים. חשיבותו, לדעת מומחים, הינה הכרחית לבריאות הפה כשם שצחצוח השיניים חשוב.יחד עם זאת מרבית האנשים אינם מבצעים זאת על בסיס יומי בשל אי-נוחות או עצלות. רפואת השיניים המודרנית החלה להתייחס לבעיה של הצטברות פלאק אשר גורם מחלות חניכיים ומציאה מוצרים דנטליים חשובים. כתוצאה מכך מיוצרים כיום מברשות שיניים מיוחדות, משחות שיניים ושטיפות פה למטרות טיפול מיוחד במחלות חניכיים.למרות כל הפרסומים וההצהרות צחצוח שיניים פשוט ושימוש בחוט דנטלי על בסיס יומי הינם יעילים ביותר למניעת התפתחות מחלות חניכיים ושמירה על הגיינה אוראלית תקינה.

השיטה הנכונה לשימוש בחוט:
חתוך חתיכת חוט (20-15 ס"מ),ולפוף אותו סביב האצבע האמצעית של כל יד.
תפוס את החוט היטב בין האגודל לאצבע המורה לקבלת עמדת השימוש בחוט.האצבעות מופרדות בכ-2.5 ס"מ.
השתמש באגודלים על-מנת להדריך את החוט אל בין השיניים, והשתמש באצבע המורה על-מנת להדריך את החוט אל בין השיניים התחתונות.

תוך שימוש בתנועות נסירה עדינות הדרך את החוט בין השיניים. הטה את החוט סביב קיר שן אחת עד לאזור המפגש עם החניכיים, והחלק את החוט מטה ומעלה בתנועות עדינות בצד הקיר של אותה שן. בצע זאת גם בשן הסמוכה.

במקרים שבהם קיים גשר ואין מעבר בין השיניים ניתן להשחיל super floss שהוא מעין חוט בעל מברשת אשר מנקה היטב בין השיניים

קיימים סוגים שונים של קיסמים, מברשות אינטרדנטאליות, חוטים לניקוי ועוד (ראה פרק אביזרים).

מחזיקי חוט דנטלי
בעת השימוש בחוט דנטלי חשוב ללפף את החוט סביב השן ולהשתמש כל פעם בחתיכה חדשה של החוט בכל מגע.הליפוף מאפשר לחוט להגיע אל מתחת לקו החניכיים על-מנת להסיר פלאק שהצטבר באותם האזורים שאליהם לא מגיעה מברשת השיניים.השימוש בחתיכה חדשה כל פעם מאפשרת את הסרת הפלאק.

היות ולמרבית האנשים קיים קושי בשימוש בטכניקת הליפוף,בעיקר באזורים אחוריים יותר קיימים בשוק מספר מכשירים המחזיקים את החוט ומותחים אותו להקלה על פעולת השימוש בחוט. מחזיק החוט הסטנדרטי הוא בצורת "Y" ונראה כמו רוגטקה או קלשון מפוצל, והחוט מתוח בין שתי קרני המכשיר. חיסרון המכשיר הוא בכך שלא ניתן ללפף אותו לפי קמירות השן.הוא עלול לפצוע את החניכיים ולכן השימוש בו צריך להיות בעדינות.הוא אינו מתאים לשימוש במקרה של גשרים.

נשים רבות חוששות להגיע למרפאת שיניים בזמן הריון בשל החשש מנזק כלשהו העלול להיגרם לעובר. ובכן זוהי דעה קדומה וההפך הוא הנכון… הריון הוא אינו מחלה.יתירה מזאת נשים בהריון צריכות לשמור על היגיינת הפה והחניכיים הרבה יותר מאשר בתקופת טרום ההריון.

מחלות חניכיים אצל נשים הרות עלולות לפגוע בהתפתחות העובר ואף לגרום ללידה מוקדמת והן מהוות גורם סיכון בדומה לאלכוהול ועישון. כך דיווח ד"ר סטיבן אופנבצ'ר, מנהל המרכז למחלות פה באוניברסיטת צפון קרוליינה בכנס רופאי שיניים. מחקר שנמשך חמש שנים העלה שחיידקים מסוכנים שנמצאים בפיהן של נשים הרות, נכנסים למחזור הדם שלהן וגורמים לעלייה בכמות הפרוסטגלנדין (קבוצת כימיקלים הדומה להורמונים) כמו-כן הם עלולים לנוע לעבר העובר המתפתח. לדברי החוקרים, הדבר מגביר את הסיכון ללידה מוקדמת: קרוב ל 20% מהלידות המוקדמות נגרמות לטענתם ממחלת חניכיים שממנה סובלת האם. ביקור קבוע אצל השיננית ושמירה מוגברת על הגיינת הפה עשויים למנוע בעיות מיותרות אשר מקורן בחלל הפה.

תקופת ההריון הינה תקופה של צפייה ושינויים.ישנם שינויים רבים המתרחשים בגוף האישה במהלך ההריון אשר חלקם נראים לעין וחלקם אינם נראים כל-כך ומתרחשים בחלל הפה. למרות היות תקופה זו זמנית ההריון משפיע על הזמן ועל האופן שיש לטפל בשיניים.

להלן מספר מיתוסים מוכרים:
קיים מזה שנים רבות מיתוס, לפיו אישה מאבדת שן אחת עבור כל ילד שהיא יולדת.ברור שלא כך הדבר אך בהחלט תנאים מסוימים ושינויים בפה עשויים להטעות ולהראות כביכול כי כך הדבר. מיתוס נוסף הוא כי העובר ברחמה של האם "מושך" סידן משיני האם ישירות והתוצאה היא שיניים חלשות אשר חשופות לעששת שעשויה להביא לאיבודן.למעשה, תזונת האם והתוספים התזונתיים שאותם היא צורכת מקנים לעובר המתפתח את כל הסידן שלו הוא זקוק על מנת להתפתח .
התווספות של מוקדי עששת מרובים הינם תוצאה לגורמים רבים, בינהם הגדלה בכמות ה"נשנושים" והגיינה אוראלית לקויה.

אילו שינויים מתרחשים בתוך הפה?
החל מהחודש השני להריון ועד ללידה שינויים הורמונליים משפיעים על החניכיים.החניכיים רגישות יותר לגירויים כתוצאה משאריות פלאק או מאבנית על השיניים.תגובה דלקתית מוגזמת יכולה לבוא לידי ביטוי באדמומיות של החניכיים ובדלקת קלה עד לנפיחות של החניכיים בין השיניים.
הנפיחות אינה כואבת ,אך החניכיים מדממות בקלות רבה.רוב הנשים ההרות סובלות מסוג מסוים של דלקת בחניכיים גם אם ההיגיינה האוראלית שלהן טובה.בנוסף לעתים ניתן לחוש ב"רפיון" של השיניים, במיוחד בטרימסטר השלישי להריון.
שינויים אלו בחניכיים הפיכים לרוב ובאים על תיקונם מיד לאחר הלידה.

מוקדי עששת או "חורים", כפי שכבר הוזכר, עשויים להתרבות במהלך ההריון או לאחר הלידה. פקטורים הקשורים בהריון, ולא ההריון עצמו, עשויים להיות הגורם לכך. היות והחניכיים נוטות להיות רגישות מאוד במהלך ההריון לנשים רבות מתפתחת הנטייה להימנע מצחצוח בשל חוסר הנעימות.הדבר גורם להצטברות פלאק .ככל שהילד גדל נפח הקיבה קטן, ועל-מנת לפצות על כך קיימת לנשים ההרות נטיה לאכול ארוחות קטנות יותר ולהרבות בחטיפים מתוקים.ככל שכמות הפלאק והסוכרים הזמינים גדולה יותר, הסיכוי לפתח עששת גדל ועמו הסיכוי ל"חורים".

טיפול שיניים במהלך ההריון:
טיפול שיניים במהלך ההריון חשוב ביותר.לרוב הנטיה של נשים הרות היא לדחות טיפולים עד לאחר הלידה,אך ישנם מצבים שבהם קיימת חובת טיפול במהלך ההריון. ניתן לספק את הטיפול לאישה תוך נקיטת אמצעי זהירות וסיכון מינימלי.ייעוץ עם רופא הנשים על כך עשוי אף הוא להקטין את הסיכון.

ההתייחסות לטיפול באישה ההרה משתנה בהתאם לתקופת ההריון:

טרימסטר ראשון ( 3 חודשים ראשונים):
בדיקה דנטלית וטיפול אצל שיננית באופן שגרתי חשובים על-מנת למנוע הצטברות של פלאק ואבנית אשר מגרים את החניכיים ומובילים להתפתחות דלקות חניכיים ומוקדי עששת.הוראות לשמירה על הגיינת הפה בבית יסייעו לאישה ההרה לשמור על בריאות הפה. טיפולי שיניים אחרים דוחים לרוב לטרימסטר השני או לאחר ההריון.

טרימסטר שני:
מומלץ להמשיך את הניקוי תקופתי אצל שיננית.בשלב זה טיפולי שיניים נחוצים מבוצעים והם בטוחים ונוחים לאישה.לא קיים חשש לסיכון העובר.

טרימסטר שלישי:
טיפולי שיניים אינם מבוצעים, מלבד ניקוי אבנית במקרים של דלקות ונפיחות חניכיים,וגם כאן הביקורים ירוכזו בתחילת הטרימסטר ויהיו קצרים ביותר בשל חוסר הנוחות על הכיסא . שאר טיפולי השיניים נדחים עד לאחר הלידה, למעט טיפולי חרום במידת הצורך.

מניעה:
תוכלי למנוע התפתחות של דלקת חניכיים באמצעות שמירה על שיניים נקיות,בייחוד באזור הצמוד לקו החיבור עם החניכיים. בנוסף לכך עליך לנקוט בפעולות הבאות :
1. צחצחי את שינייך לפחות פעמיים ביום לאחר הארוחות אם הדבר אפשרי.
2. נקי באמצעות חוט דנטלי בין השיניים על בסיס יומי.
3. אם הינך סובלת מבחילות בוקר, שטפי את הפה במים אחרי ההקאה, וצחצחי את שינייך על-מנת לנטרל את החומציות שנוצרה ואשר מגבירה את הסיכון לעששת .
4. אם צחצוח השיניים גורם לך לבחילות בבוקר, שטפי את פיך במים, צחצחי בלי משחת שיניים ושטפי שוב במי פה המכילים פלואוריד למניעת פלאק .
5. שמרי על תזונה מאוזנת המכילה כמות גדולה של ויטמין C ו- B12 .
6. בקרי אצל רופא השיניים לייעוץ בנושא שמירה על הגיינה אוראלית תקינה ומניעה של דלקות חניכיים.

זכרי, ככל שהפה שלך יהיה בריא יותר, כך ההריון שלך יהיה בריא ונעים יותר לך ולתינוקך. הריון הינו תקופה שמחה ומרגשת ושמירה תקינה על בריאות השיניים והפה יסייעו לך לעבור את הכל באופן חלק ונעים.

אין כל סיבה הגיונית שחוויית ההריון תיפגם בשל בעיות שיניים, ולכן חשוב להקפיד מאוד על מעקב ועל טיפול אצל רופא שיניים לפני ההריון. בזמן ההריון ולאחריו יש לבצע מעקב וטיפול מונע אצל השיננית.

כבר ביום ההולדת הראשון או עם בקיעת השן הראשונה מומלץ לבקר במרפאת השיניים. 

בדרך זו נלמד את ילדינו לא לחשוש או בעצם לבנות סוג של אמון ראשוני עם הרופא. ניתן לעשות זאת בעקיפין כאשר ההורה מבקר במרפאה, והרופא מקדיש לו מספר דקות של תשומת לב ואף נותן לו מתנה קטנה….. אנו כבר יודעים כמה ילד בן שנה כבר מבין, ואילו זכרונות טראומטיים יכולים להיות לו ממפגש לא נעים כבר בגיל שנה.

הקניית הרגלי היגיינה אוראלית תקינים ושמירה על שיני ילדיכם כבר בעת בקיעתם לחלל הפה חשובים לא פחות ואולי אף יותר לבריאות השיניים הקבועות.

השיניים הראשונות שבוקעות בפה תינוקכם הן שתי השיניים הקדמיות התחתונות.הן מתחילות להגיח מבין החניכיים כאשר התינוק בן 8-6 חודשים. אחריהן תבקענה רביעיית השיניים הקדמיות העליונות. שאר שיני תינוקכם יופיעו תקופתית בדרך-כלל בזוגות בכל צד של הלסת עד שילדכם יהיה בערך בן שנתיים וחצי.בגיל שנתיים וחצי לערך קרוב לוודאי שיבקעו כל 20 השיניים ה"חלביות" בפי ילדכם.

להלן זמני הבקיעה:
6 חודשים – 2 השיניים הקדמיות התחתונות (חותכות מרכזיות)
7 חודשים – ארבעת השיניים הקדמיות העליונות
9 חודשים – 2 השיניים החותכות הצידיות הקדמיות התחתונות
שנה – טוחנת ראשונה, עליונה ותחתונה
שנה וחצי – ניבים:עליון ותחתון
שנתיים עד שנתיים וחצי – טוחנת שניה

חשוב לציין כי זמני הבקיעה הם אינדבידואליים לכל תינוק ועשויים להשתנות ולנוע בין איחור של מספר חודשים בבקיעה לבין הקדמה של הבקיעה (ההערכה אשר ניתנה לעיל היא ממוצעת). לפיכך אין לכם ממה לחשוש אם שיניים מסוימות מקדימות או מאחרות לבקוע במספר חודשים

חשיבות שיני ה"חלב":
למרות ששיני התינוק בסופו של דבר ינשרו, הן חשובות במידה שווה לשיניים הקבועות.הן לא רק שומרות על המרווח לשיניים שעתידות לצמוח מתחתן, אלא הן חשובות גם ללעיסה תקינה של המזון, לדיבור, ולמראה חיצוני.
איבוד שיניים ראשוניות בעקבות עששת עלול להיות בעל השפעה מכרעת על ביטחונו העצמי של הילד והערכתו העצמית למראהו.מסיבה זו חשוב ללמד את ילדך כבר מגיל צעיר הרגלי תזונה נכונים ולאמן באופן יומיומי את הרגלי הצחצוח על-מנת לשמר את השיניים והחניכיים לחיים שלמים של חיוך.

כמה דברים שרצוי לדעת כאשר מתחילות שיני תינוקכם לבקוע…
בקיעת שיניים עשויה להיות חוויה כואבת מאוד.כאשר תינוקות מתחילים להבקיע שיניים בין הגילאים 4 חודשים לשנתיים וחצי,יש להם בדרך כלל חניכיים רגישות וכואבות.הבקיעה של השיניים הופכת את התינוק לרוב לרוגז ועצבני.
שפשוף עדין בחניכיים של התינוק בעזרת אצבע נקיה, כפית קטנה קרה או פד גזה רטוב עשויים להרגיע את הכאב.אפשרות נוספת היא לתת לתינוק טבעת נשיכה נקייה שאותה הוא ילעס ואשר תרגיע אותו.
קיימים בשוק נשכנים נחמדים שהתינוקות מאד אוהבים להכניס לפה,ליהנות מהקור וללעוס קצת כנגד האזור הכואב.
הנשכנים הם של חברת "אינטרסן" הם על בסיס ג'ל ולא מים ונעימים מאד לנשיכה לאחר קירור. (עלות כ 10 ₪)
בניגוד לדיעה הרווחת, שיניים אשר בוקעות אינן גורמות לחום. אם אתם חשים בעליה בחום התינוק ,יש להתייחס אליו ללא קשר לבקיעת השיניים.
אם כל נסיונותיכם להרגיע את התינוק עלו בתוהו, התייעצו עם רופא השיניים שלכם או עם רופא הילדים.

טיפול שיניים בכיף – כבר מהביקור הראשון…
תאמינו או לא ביקור אצל רופא השיניים יכול להיות מהנה ביותר לילדכם ובתנאי שאתם משמשים דוגמה טובה ומשרים אווירה חיובית,להבדיל מהגישה של הפיכתו של הילד לגיבור כאילו הוא צריך להוכיח עצמו בפני אתגר קשה.

מספר כללים שיעזרו בהכנת הילד למפגשו הראשון עם רופא השיניים:

• לעולם אל תשתמשו בשוחד על מנת ל"שכנע" את ילדכם לבוא לרופא.
• אל לכם להשתמש בביקור אצל רופא השיניים כעונש לילדכם.
• מנעו מילדכם שמיעת סיפורים מפחידים על רופא השיניים,וכמובן אל תספרו אותם בעצמכם.
• בשום פנים אסור לילדכם לדעת שאתם חוששים בעצמכם מטיפול שיניים(לא חוזרים על טעויות העבר…).
• שמשו מודל טוב לחיקוי לילדכם:צחצחו והשתמשו בחוט דנטלי על בסיס יומי,והקפידו על ביקורת קבועה אצל רופא השיניים שלכם.
• באמצעות דיבור חיובי על הביקור אצל רופא השיניים ובהצבתו כחלק מחוויה חיונית לחיים,כמו כל התנסות חדשה חשובה אחרת, תוכלו להפחית את הדאגות מילדכם ולהפוך את הביקור אצל רופא השיניים לנעים.

למה נצפה בביקור הראשון?
במהלך הבדיקה רופא השיניים יבדוק את שיני הילד ואת החניכיים שלו ויוודא שלא קיימים מוקדי עששת או בעיות אחרות.כמו-כן יתכן שיבוצעו צילומי רנטגן לבדיקת העצם ולהתפתחות השיניים.
אם יהיה צורך,ואם קיים שיתוף פעולה מצד הילד יתכן שהרופא יבצע ניקוי שיניים מקצועי.במידה שזה לא יבוצע בביקור הראשון, זה יבוצע בביקור נוסף.
רופא השינייים ישוחח עמכם ועם הילד,בהתחשבות בגיל כמובן, על חשיבות הצחצוח והקניית הרגלי היגיינה טובים לשמירה על בריאות השיניים והחניכיים,וכן על חשיבות ביקור תדיר במרפאה כאמצעי מניעה חשוב לשמירה על המשך תקינות ובריאות השיניים.

איטומים:
כיצד ניתן לשמר את שיני ילדינו בריאות כך שלא יהיה צורך כלל בסתימות בכל תקופת הילדות?התשובה לכך היא איטומים.
האיטום פועל כמחסום בין החיידקים לשכבה החיצונית של השן,האמייל.
בטיפול משתמשים בנוזל פלסטי בצבע השן,שהרופא מצפה איתו את פני השטח הלעיסי של השן מיד לאחר בקיעת השיניים.האיטומים הינם בטוחים לשימוש,והפרוצדורה פשוטה ומהירה, כך שאינה גורמת לאי-נעימות מצד הילד.האיטום יכול להחזיק מעמד עד חמש שנים בתנאי שהרגלי ההיגיינה של הילד טובים.
האיטום מהווה גם פתרון טוב באזורים שבהם אין הפלרה של המים,
משום שבחומרים החדישים משתחרר פלואוריד לאורך זמן לשן, ובכך הוא תורם לעמידותה ולחוזקה.

מציצת אצבע
רפלקס המציצה הינו אחד הרפלקסים הטבעיים של תינוק כמו הרפלקס לתפוס במשהו(מי מאיתנו לא קיבל משיכה הגונה בשערותיו מתינוק?).זהו רפלקס תינוקי נורמלי אשר גורם לפעוט להרגיש בטוח ושמח.
יחד עם זאת אם מציצת האצבע הופכת להרגל בגיל הצעיר היא עלולה לגרום בעיות. מציצת האצבע היא הרגל של ילדים רבים אשר נוטים לוותר עליו באופן טבעי בגיל 4 , וזה תקין ומקובל.

אך אם ההרגל נמשך מעבר לכך ,ובזמן בקיעת השיניים הקבועות, הוא יגרום למספר רב של בעיות וביניהם:

• שיניים עקומות
• חך מעוות ועמוק
• מנך לשון לקוי וכתוצאה מכך גם פגיעה בדיבור
• מנשך פתוח

(כאשר השיניים הקדמיות אינן נוגעות אחת בשניה, ונוצר רווח קדמי לא אסטתי המקשה על הלעיסה והדיבור)
ועוד… חומרת הבעיה תלויה בתדירות ,בכמות הלחץ המופעלת,במשך המציצה ובהעמדה של האצבע המוחזקת בפה.

כיצד נטפל?
הטיפול הטוב ביותר הוא מניעה. ניתן למנוע מן התינוק לפתח הרגל של מציצת אצבע באמצעות החלפתו במוצץ .למרות ששימוש ממושך במוצץ עשוי להיות בעל תוצאות והשלכות הדומות לזה של מציצת אצבע,עדיין המוצץ אינו חלק בלתי נפרד מן הילד וניתן להרחיקו ממנו (או כמו שהרבה הורים עושים: אומרים לילד בבוא הזמן ש"החתול אכל את המוצץ"…). מלבד כל ההשלכות הפיזיות חשוב לגמול ילד המגיע לגיל ביה"ס מן ההרגל על-מנת למנוע את הפיכתו למושא ללעג ולהצקות מצד חבריו ללימודים.

זמן הטיפול חשוב אך על ילדכם לוותר על ההרגל מרצונו.
אם הילד לא מוכן לעשות כן מרצונו הטיפול לא מומלץ שכן הגורם המכריע לא הוסר.לפיכך חשוב לסייע לילד לרצות לוותר על ההרגל, ולא לעשות זאת בכוח שכן אז זה יעורר רק התנגדות במקום שיתוף פעולה.חשוב להיות מבינים ורגישים כאשר מנסים לגמול את הילד, ולפעמים רצוי לבצע זאת בשלבים ובהדרגה: תחילה ביום ולאחר מכן בלילה.פלסטר על האצבע יכול להזכיר לילד להימנע מהכנסת האצבע לפיו.ניתן גם להשתמש בפרסים בכל פעם שהוא מצליח לעמוד במשימה.
חשוב להבין שילדים רבים מוצצים אצבע לשם נוחות והרגשה טובה, ולכן חשבו מדוע ילדכם מרגיש אולי חרד או עצוב, ומה הסיבה לכך שהוא חש בצורך למצוץ אצבע או מוצץ. חשוב ליידע את רופא השינים אם הילד עדיין ממשיך למצוץ אצבע בעת בקיעת השיניים הקבועות,גיל 6. ייתכן שהוא יוכל לייעץ או לסייע לכם בפתרון תחליפי המיועד לכך.

צחצוח שיני התינוק:
כיצד נצחצח את שיני התינוק?
בכל יום מצטבר פלאק על החלק הפנימי,החיצוני ועל משטח הלעיסה של השיניים והחניכיים של הילד. שימוש במברשת שיניים לצחצוח הינו אחד מהעזרים הטובים ביותר להסיר פלאק זה.
המברשת המומלצת לילדים היא זו בעלת סיבים רכים ומעוגלים בקצה שראשה אינו עולה על 2 שיניים בגודלו.
ילד זקוק למברשת קטנה יותר ממבוגר על מנת להגיע לאזורים ולשיניים האחוריות בפה.לרוב עד גיל 10-8 הילד אינו מסוגל לצחצח כראוי בעצמו, ולכן הוא זקוק להשגחה ולביקורת של ההורה. חשוב להחליף את המברשת כל 3 חודשים לערך או כאשר הסיבים הופכים עקומים ומכופפים.

לתינוק חסר שיניים כדאי גם כן לנקות את הפלאק המצטבר על החניכיים באמצעות פד גזה לח או אצבעון הניתן לרכישה בבתי המרקחת. חשוב גם לא לשים כמות גדולה של משחה על מברשת הילד שכן לילדים יש נטייה לבלוע את משחת השיניים וכמות מרובה של פלואוריד אינה טובה בשלב זה של התפתחות השיניים שכן כמות מרובה של פלואוריד עשויה לגרום להופעת נקודות וכתמים על השיניים הקבועות שיבקעו,תופעה הידועה ומוכרת בשם פלואורוזיס.

זכרו שהתינוק בשנותיו הראשונות סקרן מאוד ומחקה את ההורה בפעולות רבות. מנסיוני כאב לשלושה ילדים, תמיד דאגתי שילדי יצפו בי בזמן הצחצוח ויבינו שזה חלק בלתי נפרד מסדר היום בבוקר ובערב. כמו כן לילדים צעירים מאד ניתן לקנות אביזרים שונים, כגון: שעון חול, טבלאות תזכורת עם מדבקות "בונוס",מברשות בצבעים שונים ועוד.
אני חייב להודות שגם על ילד מתבגר אני נוהג לצפות ולהעיר לו על מלאכת הצחצוח.

10 דרכים להפוך את הצחצוח של ילדיכם למהנים:

1. התחילו בביקור אצל רופא השיניים שלכם.רופא השיניים ילמד אתכם ואת ילדכם את הדרך המקצועית כיצד לצחצח את השיניים תוך שימוש במונחים ובשפה מוכרים ונחמדים.

2. אפשרו לילדכם לבחור לבד את מברשת השיניים ואת משחת השיניים שלהם.בשוק קיים מגוון רחב של מברשות שיניים בצבעים ובצורות שונות אשר ימצאו חן בעיני הילד, וכן משחות בטעמים שונים אשר יהיו מהנות יותר ונעימות יותר לילד בעת הצחצוח.חשוב רק לשים לב כי המברשת היא בעלת סיבים רכים ומעוגלים על-מנת שלא יפצעו את החניכיים והשיניים של הילד.

3. שימו לב שכמות המשחה על המברשת של הילד לפני הצחצוח היא בגודל של גרגר אפונה כיוון שלילד יש נטייה לבלוע את המשחה ואיתה כמות גדולה יותר של פלואוריד מה שעלול לגרום לפלואורוזיס(הכתמת שיני הילד הקבועים).ניתן למנוע זאת באמצעות שימוש במשחות שיניים של ילדים שכמות הפלואוריד בהם קטנה מראש ומותאמת לצורכיהם.אם הילד שונא משחות שיניים וותרו לו עדיף שיצחצח בלי מאשר בכלל לא, או שחווית הצחצוח תהפוך ללא נעימה.

4. אם יש לכם יותר מחדר אמבטיה אחד,שימו בכל חדר מברשת ומשחה לילד על מנת שיהיה לו נוח.

5. ניתן להשתמש במדבקות קטנות ותזכורות לילד ליד הצלחת של הארוחה או ליד הכרית לפני השינה כדי שיזכור לצחצח.

6. צחצחו את שיני חיית המחמד שלכם, ותנו לילדכם לצפות בכך ואף לעזור.כך תדגישו את חשיבות הצחצוח וגם תעשו חסד עם החיה.

7. תנו פדבקים חיוביים על נסיונות הצחצוח של ילדכם ועל התוצאות.אמרו להם"השיניים שלכם כל כך מבריקות", "ריח הפה שלכם כל כך טוב".הם ישמחו שאתם שמים לב ושיש תמורה להשקעה.

8. קנו וספרו לילדכם סיפורי ילדים על רופאי שיניים ועל צחצוח שיניים.

9. נסו להמציא להם שירים על-סמך מנגינות ילדים מוכרות על צחצוח שיניים, והפכו זאת לחוויה כיפית.

10. ואחרון חביב היות וילדים רואים אתכם כמודל לחיקוי, וודאו כי ילדכם רואה אתכם מצחצחים שיניים ומנקים בחוט דנטלי כל יום.זה טוב להם וטוב לכם!!!

חריקת שיניים-ברוקסיזם

יותר ויותר אנשים חורקים שיניים גם בשעות היום אבל בעיקר בלילה. מסתבר שהמתח והלחץ נותנים את אותותיהם גם בפה. לפני כ-20 שנה חריקת שיניים הוחתרה בארה"ב כ"מחלה של שנות ה-80", ולמרות שמדובר בתופעה רחבת היקף, רוב האנשים לא ששים לדבר עליה או בכלל להודות בקיומה…דבר אחד אנו יודעים…שבישראל של השנים האחרונות המצב הכלכלי והבטחוני רק מחמיר את המצב, ורופאי שיניים מאבחנים יותר ויותר אנשים הסובלים מן הבעייה.

אם אתם חורקים שיניים בזמן השינה או לועסים מסטיק כפיתיים, חשוב שתדעו שאתם שוחקים את הסחוס (המניסקוס) של פרק הלסת. תפקידו של הסחוס הוא להיות "בולם זעזועים" ולמנוע את שחיקת עצם המפרק. פרק הלסת הוא ייחודי בגוף האדם בזאת שהוא דו- צדדי, וכל פעולה של הפה (דיבור אכילה, פיהוק וכו') מפעילה את שני המפרקים בו- זמנית. אנשים החורקים שיניים תקופה ארוכה ואינם מטפלים בבעיה, יגרמו לאורך זמן לכאבים ולבעיות בתפקוד הלסת התחתונה. הסחוס נשחק, ובמקרים חמורים הפרק משתחרר ממקומו הטבעי, וכך הלסת עלולה להיתקע בלי יכולת לסגור את הפה.

הגדרה:
חריקה של שן אחת בשנייה הינה "הפרעה תפקודית של מערכת הלעיסה" המתבצעת בעיקר תוך כדי שינה.תוצאת החריקה היא שחיקה מוגברת של השיניים.הסיבה לכך אינה ברורה.ככל הנראה מדובר בשילוב של סיבות מנטאליות ופיזיות.
הסטטיסטיקה מראה כי אחד מתוך ארבעה מטופלי שיניים סובל מחריקת שיניים המוכרת בשם ברוקסיזם.

בקרב מבוגרים אבל גם בקרב ילדים – אומנם ברוב המקרים מדובר בהפרעה תפקודית אצל מבוגרים בשלב זה או אחר של חייהם, אך מסתבר שהורים רבים נתקלו ברעש מוזר הבוקע מפיו של ילדם בזמן שינה. על התופעה אצל ילדים לא ידוע מספיק,אך כנראה לא מדובר במתח נפשי. מה שחשוב הוא שברוב המקרים התופעה מפסיקה סביב גיל 13 או בזמן שכל השיניים הקבועות בקעו.

ברוקסיזם הינו מונח טכני לשחיקה של שיניים הגורם להסרה של חלק מפני שטח האמייל(השכבה החיצונית של השן), המצוי במשטח הלעיסה של השן ואשר עלול לגרום ,בין השאר,לכאב פנים.

הידוק שיניים – זהו סוג שכיח של ברוקסיזם שמתבטא בסגירה לא מכוונת של השיניים בעמדת לעיסה בחוזק הגדול פי 14 מהמצב הנורמלי. רק מעטים מודעים לבעיה ומטפלים בה לפני שהנזק הנגרם לשיניהם בלתי הפיך.שחיקת שיניים הינו תהליך הרסני יותר מעששת. הברוקסיסטים, אנשים אשר מהדקים שיניים ושוחקים אותם, סוגרים את השיניים חזק מדי, לא במכוון ובזמנים בלתי רגילים כמו בזמן שהם ישנים.
בנוסף לשחיקת שיניהם,ברוקסיסטים עשויים לנשוך את הציפורניים שלהם, את העפרונות ואת האזור הפנימי של הלחי שלהם.לרוב הם אינם מודעים לכך שיש להם הרגל זה ולכן האבחנה לרוב נעשית מאוחר מדי.
מי שיכול לטפל בבעיה הוא רופא השיניים.

תוצאות השחיקה והשפעותיהן
מלבד הרעש שעלול להפריע למי שישן לצד חורק השיניים, ייתכנו כאבי פרקים, כאבי ראש וכאבים עזים בלסתות. מנשך מאומץ וחזק שלא בעת האכילה עלול לגרום לתזוזה ולחוסר איזון של הלסת וכן לסדקי מאמץ בשיניים.
שחיקת השיניים משפיעה הן על השיניים והן על השרירים בפנים.

השפעת השחיקה על השיניים
אנשים בעלי שיניים בריאות וחניכיים תקינות השוחקים את שיניהם יכולים לפתח עם הזמן רגישות בשיניים.ייתכנו אף שברים בשיניים, בכתרים ובסתימות. כשהשחיקה של השיניים היא מוגזמת רופא שיניים העוסק בשיקום פה ברוב המקרים ימליץ למטופל לאחר סיום השיקום של הפה להשתמש בסד דומה לצורך שמירה על השיניים מפני שברים.

השפעה על השרירים
שרירים אשר נמתחים במהלך הלילה עלולים לגרום לכאבי ראש ולמיגרנות וכן לכאבים במפרק הלסת ולרגישויות באזור הפנים.

סימנים המעידים על שחיקה
ניתן להבחין במספר סימנים האופיניים לברוקסיסטים והיכולים להצביע על הבעיה:
1. אצל אנשים השוחקים את שיניהם השיניים נראות שטוחות ללא תלוליות.
2. השיניים עשויות להיות שחוקות כל כך שהשכבה החיצונית,האמייל,כמעט שלא תהיה קיימת, כך שתהיה חשיפה של השכבה הפנימית יותר,הדנטין.
3. בשל חשיפת הדנטין ,השכבה הפנימית יותר,עשויה להופיע רגישות בשיניים.
4. עשויים להופיע כאבים במפרק הלסת, המלווים בקולות של קליקים ו"פריקה".
5. סימן נוסף לשחיקה הוא חריצי נגיסה וסימני נשיכה של הלחי והלשון.

מדוע זה קורה?
לחצים והיבטים מסוימים באופי מהווים בסיס לשחיקה ולהידוק שיניים. מאז ומעולם השפיע הברוקסיזם על אנשים הסובלים מבעיות נפשיות ומעצבים מתוחים. כעס, כאב ותסכול עשויים לעורר ברוקסיזם. אנשים אשר הינם תוקפניים,תחרותיים ונמהרים עשויים להיות חלק מקבוצת סיכון לפתח ברוקסיזם.
גם אם אנחנו לא מתעוררים עם כאב ראש, השרירים כבר מתוחים, ולכן כל עלייה קטנה נוספת במתח יכולה לגרום להופעת כאב ראש.
יש לציין כי הסיבה להופעת הברוקסיזם אצל אחד היא לאו דווקא הסיבה אצל האחר.

הטיפול:
במהלך בדיקת שיניים שגרתית רופא השיניים בוחן לרוב סימנים העשויים להעיד על שחיקת שיניים. לא כל סימן לשחיקה מעיד בהכרח על ברוקסיזם, ולכן אם קיים חשד לבעיה היא נבחנת לאורך מספר ביקורים לפני מתן המלצה לטיפול. מטרת הטיפול היא לסגל לברוקסיסט שינויים התנהגותיים באמצעות למידה כיצד להניח את הלשון,השיניים והשפתיים כהלכה.

כאשר אנשים נעשים ערניים לבעיה, ייעוץ פשוט והנחיה להניח את הלשון למעלה ואת השיניים ללא מגע כאשר השפתיים סגורות עשויים להספיק על-מנת לשנות את הרגליהם ולמנוע אי-נוחות שממנה הם סובלים.
טיפול נוסף למקרים שבהם עיקר הבעיה הוא בלחץ המופעל בלילה הוא, שימוש בסד לילה (אשר יכול לשמש גם ביום לפי צורך).זהו סד העשוי מחומר פלסטי, אשר נראה כמו פרסה המורכבת על השיניים בלסת העליונה או התחתונה. הרכבת הסד היא כדי לספוג את הלחצים המופעלים על השיניים ובכך למנוע,בעצם, את שחיקת השיניים.
הסד, למעשה,מהווה מחיצה בין השיניים העליונות לתחתונות ובכך הוא מונע שחיקת שן בשן.

יש להתחיל את הטיפול ברגע שהבעיה מאובחנת.זה מאפשר טיפול שמרני מוקדם ומניעת הרס של חומר שן נוסף אשר ידרוש טיפול מורכב ויקר יותר.שימוש במתקן המפחית את הלחץ על השיניים יכול למנוע הרס עתידי של השיניים, וכן הוא מסייע במקביל לשנות את ההרגלים ההרסניים של המטופל כמו-כן הוא מרפא כאבי ראש כתוצאה מהפעלת הלחץ.כמו-כן ניתן לקבל הדרכה כיצד להשתמש בתהליכי הרפיה היפנוטיים כדי להתמודד עם הבעיה באמצעים אלטרנטיביים.