על פי מחקר חדש, ג'ינג'יות זקוקות ליותר חומרי הרדמה לצורך פעולה כירורגית וכן יותר משככי כאבים בעת הצורך.

המחקר שבוצע באוניברסיטת לואיזוויל בודק את סף הרגישות של ג'ינג'יות לעומת בלונדיניות וברונטיות וקובע כי סף הרגישות של אדומות השיער לכאב נמוך ביותר. על פי מסקנות המאמר ג'ינג'יות יזדקקו  ל20% יותר חומר הרדמה לצורך הליך כירורגי וכמו כן לכמות כפולה של משככי כאבים אחרי הניתוח.

ככל הנראה, הקשר בין צבע השיער לבין התגובה הגופנית לכאב טמון בצופן הגנטי. קולטני הכאב של הג'ינג'יות הם בעלי רגישות אדירה המסוגלים לזהות שינויים ולייצר אותות עצביים המתורגמים לכאב.

על פי החוקרים אדומות השיער זקוקות להרבה יותר משככי כאבים משאר האוכלוסייה אפילו כשמדובר בכאב ראש קל ומומלץ ליידע בכך את רופא המשפחה

קיים מגוון גדול ביותר של אביזרי צחצוח וניקוי שיניים, ולא אחת אנו עומדים אובדי עצות מול המדפים בפארמים השונים.

אנסה לעזור לכם מניסיוני בבחירת האביזר המתאים.

משחות שיניים:

החשיבות בצחצוח שיניים הוא טכניקת הצחצוח ולא בהכרח המשחה. המטרה העיקרית בצחצוח שיניים היא ניקיון הפה והשיניים וסילוק הפלאק. המשחה נועדה להנעים את פעולת הצחצוח ולהגן על ציפוי השן. גם צחצוח ללא משחה יכול להיות יעיל, אך פחות נעים. כאשר אנו בוחרים משחה,חשוב שהמשחה תכיל פלואוריד, שידוע כמגן על ציפוי השן (האמייל) ושתהיה בעלת מקדם שחיקה נמוך. רוב המשחות מכילות פלואוריד, והמינון המומלץ משתנה בהתאם לגיל.

יש לשים מעט משחה ולא כמות גדולה, גם אם יש תחושה של ניקיון טוב יותר. רוב משחות השיניים מכילות פלואוריד אשר הוכח כיעיל במניעת עששת. הן מכילות כ 1100ppm של פלואורידים
(כ-1,100 חלקי מיליון יחידות של המינרל). לאחר הצחצוח אנו שוטפים את הפה, ואז החלק שנשאר בפה נספג בריריות ובלשון ,ומשתחרר באיטיות שעות אחר כך. כאשר אנו מצחצחים בערב לפני השינה, החומרים המשתחררים בפה מגנים על האמייל בזמן שפעילות הרוק בפה מועטה יותר.

>החומרים המאושרים ע"י משרד הבריאות:
סודיום פלואוריד
סודיום מונופלואורפוספט
סטאנוס פלואוריד
אמין פלואוריד

רוב המשחות מכילות סודיום מונופלואורפוספט בשילוב סודיום פלואוריד אשר הוכחו כיעילים במניעת עששת.

קיימות גם משחות שיניים על בסיס טבעי או כאלו בעלות ערך רפואי והן נושאות חומרים פעילים הנחוצים לבריאות החניכיים. כמו כן ישנן משחות שנועדו לטיפול בשיניים רגישות או בדלקת חניכיים. במקרים כאלה אמליץ על משחה המתאימה למקרה הספציפי.

משחה לטיפול יומיומי

משחת קולגייט טוטאל שומרת על הרקמות הקשות (השיניים) וגם הרקמות הרכות ומספקת הגנה לכל חלל הפה. יעילה בהפחתת היווצרות רובד חיידקים ובעיות חניכיים למשך 12 שעות הודות לנוכחות רשת סיבים המצמידה את החומר הפעיל לשן, מותרת לשימוש מגיל 6 ומכילה פלואוריד בריכוז של 1450ppm

משחות לשיניים רגישות

> משחת קולגייט sensitive pro-relief  מכילה ארגינין וקלציום קרבונט, מספקת איטום מכני של תעלות הדנטין להקלה מיידית יומיומית. מסייעת להפחתת רגישות בשיניים ביעילות תוך 60 שניות מתחילת השימוש. בנוסף מכילה פלואוריד למניעת עששת. מותרת לשימוש מגיל 12 ומכילה פלואוריד בריכוז של 1450ppm

> משחת סנסודיין dual care  מכילה סודיום פלואוריד (מגן מפני עששת), טריקלוסן (חומר אנטי בקטריאלי המונע התפתחות פלאק) ופוטסיום כלוריד (חוסם הולכה עצבית ומונע כאב) היא מומלצת מאוד על-ידי השינניות במרפאתנו.

 

משחות שיניים לטיפול במחלות חניכיים

>מרידול:

לטיפול בחניכיים רגישות- מנטרלת את רובד החיידקים המצטבר על השן ומסייעת להתחדשות חניכיים. מכילה יוני סטנוס ואמין פלואוריד אורגני.

משחת מרידול פרודונט אקספרט- נלחמת ברובד החיידקים הגורם למחלות חניכיים ולכן מהווה טיפול בגורם לבעיה. הוכחה מחקרית כמסייעת להפחתת היווצרות רובד חיידקים

משחת שיניים המכילה מרכיבים פעילים ממקור טבעי: פרדונטקס . המשחה מכילה תמציות צמחים ומינרלים, והיא בעלת טעם מלוח בשל המרכיבים סודיום ביקרבונט וארומה של מנטה שנמצאים בה. היא נמצאת בצורת ג'ל או משחה, בלי או עם פלואוריד. משמשת לטיפול בסימפטומים של דלקת החניכיים כמו נפיחות ואודם אך אינה פורת את הבעיה.

משחות לילדים

לילדים ולתינוקות מומלץ להשתמש במשחות שאינן מכילות פלואור באחוזים גבוהים (כמו במשחות של מבוגרים) מכיוון שילדים נוטים לבלוע תוך כדי צחצוח חלק מהמשחה. דבר זה עלול לגרום להרעלת פלואור.

 אלמקס ילדים- מגיל 2-6
לשימוש מגיל 2-6
פלואוריד בריכוז של 500 PPM

משחת ברבי/ סופרמן 6+
לשימוש מגיל 6
פלואוריד בריכוז של 1450 PPM

אלמקס גוניור- מגיל 6-12
לשימוש מגיל 6
פלואוריד בריכוז של 1400 PPM

 

משחות שיניים להבהרה (הלבנה)

משחות בעלות מאיצי הלבנה המבריקים את זגוגית השן, מכילות רכיבים להסרת כתמים ממשטח השן ומניעת הצטברות אבנית
לשימוש מגיל 12
פלואוריד בריכוז של 1000-1450ppm.

לדוגמא משחת השיניים Blanx מכילה חלקיקי סיליקה לניקוי עדין ועמוק וצמח מוס איסלנדי הפועל להסרת כתמים ופלאק. צמח זה שימש מזה שנים רבות את אוכלוסיית הקוטב הצפוני, אוכלוסיה הידועה כבעלת שיניים לבנות ובריאות במיוחד. נמצאת בקטגורית השחיקה הנמוכה ביותר וקיימת עם תוסף נורת LED  לשפעול החומר המלבין.

מה שחשוב זה להנמיך ציפיות ולא לצפות ששימוש במשחה בלבד יגרום להלבנת שיניים

מומלצים:
Colgate optic white
Blanx

 בארץ נמכרות בכל שנה כ-13 מליון משחות שיניים כאשר השוק מתחלק (עפ"י הסופרפארם) בין המשחות הבאות:
קולגייט 59%
סנסודיין 10%
אורביטול 8%
פרודונטקס 6%
אקווה פרש 6%
מרידול 5%
אלמקס 2%

שטיפות פה למניעה ורענון מומלצות לטיפול משלים לאחר הצחצוח ועליהן נרחיב בהמשך.

מברשות שיניים:

מברשות השיניים בבתי המרקחת מאופיינות בדרך-כלל בשלושה גדלים: 30 לשיניים קטנות, 35 לשיניים בינוניות ו-40 לשיניים גדולות. כמו-כן הן מאופיינות בשלוש דרגות קושי. מברשות השיניים הנמכרות ביותר הן אלו שגודלן 35 בעלות ראש קטן עד בינוני, המורכבות משלוש עד ארבע שורות של זיפים המעוגלים בקצותיהם, עשויים ניילון ורכים יחסית והן בעלות ידית נוחה לאחיזה.

חשוב שמברשת השיניים תהיה בעלת סיבי ניילון ישרים, מעוגלים ורכים. על הידית להיות ארוכה ונוחה לאחיזה. ראש המברשת צריך להיות באורך 3-2 שיניים. החלפת מברשת נעשית כל שלושה חודשים או כאשר סיביה שחוקים , מכופפים ומרוטים. חשוב להימנע ממברשת קשה מדי וגדולה מדי.

מברשת השיניים Colgate Slim soft : מברשת ידנית בעלת צפיפות סיבים גבוהה, צוואר מברשת גמיש וספיגה פחותה של מים למניעת היווצרות רובד חיידקים

מברשת שיניים מרידול: בעלת סיבים מתכנסים, בסיס רחב וקצה דק. ידית אחיזה נוחה וסיבי מיקרוסופט.

מומלצים:
Colgate Slimsoft
Meridol
Paro xs39
Sensodyne gentle
Oral b 30 indicator

מברשת חשמלית:
לא הוכח שהיא יעילה יותר מצחצוח ידני, אך במקרים מסוימים היא עשויה להקל. קיימות בשוק מברשות חשמליות במגוון סוגים, גדלים ואיכויות. הטובות הן אלו המבצעות תנועות בכמה מישורים ולא רק מסתובבות. קיימות מברשות חשמליות, המופעלות באמצעות סוללה, והן נטענות ומשולבות. מניסיוני קיימת יעילות רבה יותר במברשת החשמלית שפועלת על עיקרון של תנודות סיבוביות בכיוון אחד ואחר כך בכיוון השני, בנוסף לרטט בתדירות גבוהה. איכות הצחצוח נקבעת ע"פ המברשת ועל-ידי המפעיל, כך שאם לא מצחצחים נכון אזי אין חשיבות לסוג המברשת.המברשת החשמלית אצל ילדים היא אידיאלית במקרים של מוגבלויות פיזיות ונפשיות. מחקר באנגליה מצא הבדל משמעותי בכמות החיידקים אצל ילדים המשתמשים במברשת חשמלית במשך חודש לעומת אלו המשתמשים במברשות רגילות.

מומלצות:
Braun – Oral B –  מהמשולבות היקרות.
Colgate pro-clinical

-מברשת שיניים ידנית הפועלת באמצעות סוללה חד פעמית Oral B Pulsar
מברשת השיניים הזו התגלתה כיעילה ביותר מהמברשת הידנית הרגילה. סיבי המברשת רכים וגמישים ובחברה מסבירים כי הם עשויים מיקרופולס, בעלי כריות גומי וחודרים בין השיניים ב"פעימות ממוקדות וארוכות" המותאמות לקו השיניים והחניכיים. כמו כן, למברשת ראש מפוצל המאפשר כיסוי שטח גדול יותר והתאמה טובה יותר למבנה השיניים והחניכיים. מתברר כי הצחצוח יעיל ויסודי, המברשת נוחה מאוד לאחיזה ומאפשרת הגעה לכל חלל הפה. המברשת מופעלת בעזרת סוללת דורסל  AAA שלה אורך חיים של שלושה חודשים. וארך חיי הסוללה מהווה תזכורת להחלפת מברשת השיניים: כל שלושה חודשים, כפי שממליצים רופאי השיניים. מחיר המברשת: 35 ש"ח.

Colgate pro-clinical

בעלות טכנולוגיית סוניק אקשן לניקוי מתקדם. בעלת חיישנים חכמים המזהים את מנח המברשת ומשנים את פעולת הצחצוח ומהירותו בהתאם למנח.

מי פה וג'ל:

קיימות שטיפות פה רבות הנמכרות ללא מרשם בפארמים למיניהם. ברוב המקרים השטיפות מכילות 0.05 סודיום פלואוריד והן הוכחו כיכולות למנוע עששת בנוסף לשמירה על ההיגיינה ועל הרגשת הרעננות בפה. הפלואוריד נשאר בריכוז מסוים ברוק ועשוי להגן מפני עששת, בייחוד אצל ילדים ומבוגרים אשר אינם מקבלים פלואור דרך המים.

אומנם החברות המייצרות מי פה מבטיחות פה בלי חורים, שיניים לבנות, וחניכיים בריאות אך זה עדיין בגדר חלום. קיימות תמיסות רפואיות, אשר בשימוש לאורך זמן צובעות את השיניים ופוגעות בחוש הטעם, והן מיועדות לשימושים ספציפיים לאחר ניתוחים. כך שתמיד כדאי להיוועץ ברופא השיניים באשר לסוג המומלץ. קיימים סוגים שונים, רצוי שהבחירה תעשה ע"י הרופא, כיוון שחומרים מסוימים הם רפואיים, חלקם אף צובעים את השיניים או מכתימים אותם בעת השימוש או לאחר צחצוח.

קורסודיל שטיפת פה: במקרים של מחלות חניכיים חריפות ולאחר ניתוחים שונים בחלל הפה, קורסודיל היא השטיפה האנטיספטית המועדפת עלי. מכיוון שתמיסה זו עלולה לגרום לצביעה ולירידה בחוש הטעם היא מומלצת לשימוש עד 10 ימים בלבד. לשימוש יומיומי במקרים של מחלות חניכיים מומלץ להשתמש במי פה של חברת מרידול .
כאשר שוטפים עם קורסודיל חשוב מאוד להקפיד על שימוש נכון כמפורט לעי"ל:
לשטוף את הפה עם 10cc (במכסה הבקבוק יש קו המציין את הכמות)  במשך חצי דקה פעמיים ביום (כל 12 שעות).

ג'ל קורסודיל: אנו ממליצים רבות על שימוש בג'ל קורסודיל בבעיות דומות עליהן אנו ממליצים בשטיפה, הג'ל מאוד נוח לשימוש ומורחים אותו על האזור המתבקש לפי ההנחיות שתקבלו מהרופא או השיננית.

Listerine מציעה שטיפות המכילות אמין פלואוריד להגנה מפני עששת וחיזוק האמייל. קיימות מספר שטיפות ללא תוספת אלכוהול (Listerine Zero) ומהוות פתרון בטוח לרענון, הגנה ואף לשימוש בילדים.

מומלצים:
Corsodyl  לשימוש רפואי
Corsodyl gel לשימוש רפואי
Listerine
מרידול

 

מנקה לשון ( הקרוי גם מגרפה ללשון ):

זהו כלי יעיל מאוד בשמירה על הגיינת הפה ובמניעה של ריחות לא נעימים. שכבת החיידקים המצטברת על הלשון מאיצה את העששת, גורמת לריח רע מהפה ומשבשת את חוש הטעם. קיימים בשוק מספר מכשירים העשויים פלסטיק יצוק. המכשיר בעל ראש אלכסוני וזיפי ניקוי דו צדדיים, והוא זול ויעיל מאוד (מחירו כ 20 ₪)

קסמי שיניים דנטאליים:

השימוש בקיסם נועד לנקות את האזורים שבין השיניים והוא משלים את פעולת הצחצוח. ניקוי שיניים ללא שימוש בקיסם או בחוט אינו צחצוח מושלם, משום שמברשת השיניים אינה מסוגלת להגיע לאזורים שבין השיניים ולהוציא שאריות אוכל וחיידקים שמצטברים שם. השימוש בקיסם עוזר בסילוק רובד חיידקים אשר מצטבר בין השיניים ובמקומות שמברשת השיניים אינה יכולה להגיע אליהם.

הכוונה לקיסמים המיועדים לשימוש דנטאלי, וצורתם מתאימה לצורת הרווח שבין השיניים. הקסמים העגולים שאנו מקבלים במסעדות, אינם מתאימים לצורת הרווח ולעיתים אף פוצעים ומזיקים. קיימים גדלים שונים של קיסמים, צרים או רחבים, מעץ או מפלסטיק, בעלי מבריש או בלי, ספוגים בפלואור או לא בעלי ריח או בלי.

אני אישית מאוד אוהב את הקיסמים של חברת Paro וממליץ לכל המטופלים שלנו להשתמש בקיסמים אלה באופן יומיומי. בביקורכם אצל השיננית תוכלו לקבל הסבר מעמיק על הסוגים השונים וכיצד לבחור את המתאים לכם.

במרווחים גדולים

 

 

המומלצים שלנו:
Stim-u-dent
Interdens
Paro

קיסם מים חשמלי
"water pick"הוא מכשיר חשמלי אשר בקצהו ידית, שמוציאה סילון מים שאותו מעבירים לאורך קו החניכיים ובין השיניים. סילון המים מסלק את רובד החיידקים שמצטבר על השיניים. קיים גם מכשיר "oxiget" המתיז מים המכילים בועות אויר, ולדעתי, הוא מעולה לאנשים אשר בפיהם שתלים או גשרים.

אצל מתרפאים עם גשרים, שתלים ו\או שיקומים משולבים ניקוי עם "קיסם מים" משפר
במידה ניכרת את היגיינה ומאריך את חיי השיקום.
עלות המכשיר נעה בין 400 ש"ח למכשיר פשוט לבין כ-800 ש"ח למכשיר משוכלל.

חוט דנטלי:

מיועד לניקוי והוצאת שאריות מזון בין השיניים, אך לדעתי השימוש בו מצריך מיומנות מסוימת של הפקת התועלת המרבית בניקוי .

קיימים סוגים רבים של חוטים: רגילים, בעלי שעווה, ללא שעווה, ממשי, מניילון, עשויים כסרטים דנטאליים ובעלי שערות. אצל אנשים בעלי שיניים צפופות מאוד, איני ממליץ על חוט עם שעווה , כיוון שהיא עלולה להישאר בין השיניים.

 

המומלצים

Dental floss- Oral b /Paro
Perio tape
Super floss זהו חוט המכיל מבריש והוא מיועד לניקוי מתחת לגשרים.

מברשות "פרוקסה ברש" לניקוי בין השיניים:

מיועדות לשימוש כאשר יש מרווחים גדולים בין השיניים. המברשת שנראית כמו ספירלה קטנה, נכנסת למרווח בקלות ומסירה את רובד החיידקים שהצטבר. קיים מגוון רב של מברשות מיצרנים שונים.
אני ממליץ לכם להתייעץ עם השיננית באשר למברשת המתאימה לכם.

המומלצים שלנו:
Butler proxabrush 610+614
Oral b interdental brush
אלו הן מברשות בגדלים ובצורות שונות המאפשרות את העברתן בין השיניים ואת הסרת שיירי הפלאק.

עזרים לשיניים תותבות:

לעתים עם הזמן אותם השיניים אשר התאימו בעבר כשהתקינו אותן, מאבדות את יציבותן, זזות בזמן דיבור וגורמות אי-נוחות רבה. ברוב המקרים רופא השיניים יכול לשפר את האחיזה של התותבת, אך במקרים רבים יש להסתייע במשחת הצמדה הפועלת בוואקום לחיך או ללסת התחתונה.

מברשת לניקוי תותבות – אלו הן מברשות מיוחדות המותאמות לצורת התותבת. ניתן גם להשתמש במברשת פשוטה שאפשר לרכוש בכל טמבוריה (מברשת ציפורניים)

תמיסות וטבליות לניקוי תותבות – אלו הם תכשירים אורתודונטים ניידים ליצירת תותבת מחוטאת, נקייה מחיידקים ובעלת ריח נעים.
קוקידנט : משחת הצמדה– זוהי משחת הצמדה ניטרלית, ללא צבעי מאכל וללא חומרי טעם וריח מלאכותיים.
קוקידנט : טבליות – אלו הן 54 טבליות לניקוי וחיטוי השיניים התותבות: יש להניח את השיניים בחצי כוס מים פושרים, להוסיף טבלית אחת של קוקידנט ולהשרות בכוס למשך 15 דקות. פעולה זו שומרת על התותבת ומסירה כתמי קפה ושיירי מזון מהתותבת, גורמת להרגשת רעננות שומרת על היגיינת הפה ומסייעת במניעת דלקות וזיהומים.

למי מאיתנו אין לעתים כאבי ראש, לחץ בצדי הרכה, כאבי אוזניים או סתם תחושה כללית רעה ועייפות. ובכן רובנו איננו יודעים שגם ללא כאב ממוקד בשיניים, המקור לכאבים אלו יכול להיות מערכת הלעיסה שלנו.

ידוע שצעירים סובלים יותר מכאבי ראש מאשר מבוגרים ונשים יותר מגברים.

רבים פותרים את העניין במשככי כאבים, ורק מיעוט פונה למרפאות בכדי לנסות לבדוק את מקור הכאב. קשה להאמין אך במקרים רבים פתרון הבעיה נמצא אצל רופא השיניים.

ד"ר ג'רי סיימון, מדען ורופא שיניים מ"סטאמפורד" שבמדינת "קונטיקט", חקר את הנושא ואף כתב על כך ספר שנקרא "עצור את כאבי הראש עכשיו" (הוצאת מכון וולנס).הוא טוען שכאבי ראש כרוניים נגרמים במקרים רבים עקב בעיה במנשך (כלומר בנשיכה). זוהי תסמונת התפקוד הלקוי של "צדעי הלסת" (TMJ).

בשני צדי הפנים בקדמת האוזן נמצא מפרק הלסת. זהו המפרק האחראי לתנועות הלסת התחתונה (מנדיבולה), וכל הפרעה במפרק או בשרירים שמסביבו עלולה לפגוע בתפקוד הלסת. מכאן הדרך לכאבי ראש קצרה ביותר.
ראה גם פרק "חריקת שיניים" בשימושרון.

המפרק אשר ניתן למישוש בקדמת האוזן כאשר אנו מבצעים תנועות בלסת, הוא אחד המפרקים "העסוקים" ביותר בגופנו, והוא המפרק המסובך ביותר בגוף האדם . הוא עומד בעומס רב לא רק כאשר אנו אוכלים, אלא גם בפעולות דיבור פשוטות, בבליעת רוק ואף בתנועות בלתי רצוניות בשינה. בעיות שיניים, מחלות מפרקים, שיניים מלאכותיות לא מותאמות או אפילו מתח נפשי הגורם לחריקת שיניים בשינה עלולים לפגוע בתפקוד המפרק.

בפה של אדם בריא יש 28 שיניים, לא כולל שיני בינה. לשיניים אלה 68 נקודות מגע, המשתלבות ביניהן במדויק כמו בתצרף. כאשר משהו משתבש, למשל הנשיכה הדוקה מדי, חלה הפרעה בתנועת הלסת, והיא עלולה לצאת ממקומה.

בעיה ב TMJ היא בעיה בשיניים, והלסת היא כאמור הקורבן שלה. המוח מזהה מצב בלתי תקין ויציאה משיווי משקל ו"משדר" כאב. אנשים מפעילים במצב זה יותר את השיניים ואת הלסת ויש "חריקה".המוח באופן תת-מודע מנסה לשפר או לתקן את הנשיכה. נוצר אז לחץ על הלסת ועל המפרק. מצב זה הוא אשר מוביל לכאבי ראש. .

תסמונת ה TMJ שממנה סובל כרבע מאוכלוסיית העולם מבלי שיידע עליה , עלולה להקרין כאב בצוואר, בפנים, בכתף ובאוזן ולגרום לאי- נוחות רבה. לעתים קרובות ישנן תופעות נוספות, כגון: "קליקים" מעצבנים הנשמעים ממפרק הלסת, מגבלה בפתיחת הפה ו"פריקת הלסת" (יציאת הלסת ממקומה).

ברוקסיזם – זהו המונח הרפואי לחריקת שיניים במהלך שינה או בעת לחץ . ברוב המקרים אין צורך בטיפול מיוחד, אך לעתים עלולים להיגרם כאבי ראש בבוקר, הפרעה בתפקוד הלסת ועייפות במשך היום..

כאבי ראש המופיעים לאחר טיפול שיניים ממושך או אף לאחר ביצוע סתימה פשוטה, יכולים להצביע על הפרעת סגר (סתימה גבוהה, כתר שאינו מותאם או גבוה ועוד)

טיפול:
ראשית, לפני שתלכו לחפש נאורולוג, רופא כללי או פסיכיאטר, עדיף להגיע לרופא השיניים בכדי שישלול בעיה הקשורה במפרק הלסת או בשיניים.

רופא השיניים יערוך "תשאול" מפורט לגבי הכאב, יערוך בדיקה יסודית של מצב השיניים ושל שחיקתן ואז יעבור לבדיקה קלינית של מפרק הלסת הכוללת מישוש של תנועות הלסת. כמו-כן הוא יבדוק תנועה בלתי סימטרית של הלסת בפתיחה, ובמידת הצורך אף יפנה לצילום מיוחד של מפרק הלסת.

במידה שהאבחנה היא ברורה, ומקור כאבי הראש נובע מהמערכת הלעיסית, אזי קיימים מספר סוגי טיפולים:

1. בדיקה ותיקון הסגר במידת הצורך
2. תרגילי הרפיה של המפרק ופיזיותרפיה
3. העזרות בסד לילה (תבנית פלסטיק המונחת על השיניים בשינה) ומורידה את הלחץ מהשיניים ומהמפרק
4. במקרים מסוימים גם תרופות הרגעה המרפות את השרירים

בכל מקרה מומלץ להימנע במקרים שכאלו מהרגלים כלעיסת מסטיק, כסיסת ציפורניים, ואחיזת מכשירים שונים בין השיניים.

הסבר חשוב ביותר למטופלים הסובלים מבעיות לב

ד"ר אריה פרייפלד – קרדיולוג בכיר, מכון הלב, בי"ח תל השומר.

ראשית חשוב שנבין מהי מחלת לב:
ובכן מחלת הלב הנה מחלה שכיחה, ולה סיבות שונות. מחלת לב יכולה לנבוע מפגיעה בכל אחד מהמבנים האנטומיים של הלב או בשילוב של מספר פגיעות.

מחלות הלב נחלקות ל- 2 קבוצות עיקריות:
א – מחלות לב מולדות
ב – מחלות לב נרכשות

מחלות הלב המולדות:
אלו מחלות המתפתחות בשלב העוברי ויכולות לנבוע ממום התפתחותי או להתפתח כתוצאה מגורם סביבתי או זיהומי במהלך ההיריון. מרבית המומים ניתנים לאבחון מוקדם באמצעות אולטרסאונד עוברי.
חלק ניכר מהמומים מאובחנים בסמוך ללידה וחלקם (לפי הצורך) מטופלים בגיל מוקדם באמצעים כירורגיים או בהשתלת מכשור מיוחד. חלק נוסף מתגלה בצורה אקראית ולרוב אינו דורש טיפול מידי.
בין המומים השכיחים קיימים פגמים במבנה המסתמים והמעברים בין המדורים השונים של הלב.

מחלות לב נרכשות:
מחלות הפוגעות בלב לאחר הלידה. למחלות אלה גורמים שונים:
זיהומים, טראומה, מחלות אחרות הפוגעות בתפקוד הלב בצורה משנית, מחלת הלב הכלילית (פגיעה בעורקים המספקים דם ללב), מחלות מסתמיות. מבין המחלות הנרכשות השכיחה ביותר בגילאים מעל 35 היא מחלת הלב הכלילית הפוגעת ביותר מ 25% מהאוכלוסייה, וביטויה:
תסמונת תעוקתית
אי ספיקת לב
התקף לב
פגיעה שכיחה נוספת היא הפגיעה המסתמית שיכולה אף היא להיות משנית לזיהומים, למומים מולדים שנתגלו באיחור ולפגיעה ניוונית של המסתמים.

מחלת הלב הנובעת ממחלות אחרות כגון: יתר לחץ דם, שכיחה אף היא. בכל אחת מקבוצות אלו יש כיום גם חולים הנושאים בגופם "גופים זרים":
מסתמים תותבים מכאניים או כאלה שעשויים מרקמה ביולוגית
קוצבי לב ודהפיברילטורים (מכשירים אלקטרוניים המכילים אלקטרודה בתוך חלל הלב ומסדירים את הדופק)
"תומכונים" (סטנטים) בתוך העורקים הכליליים או בכלי הדם הגדולים.

ומה קורה במרפאת השיניים?
כל חולה לב חייב ליידע את רופא השיניים באשר למצב בריאותו, ורופא השיניים יחליט מהי הדרך הטובה והבטוחה לטיפול מוצלח דבר זה יביא לשקט נפשי הן למטופל והן לרופא.

להלן שאלות נפוצות בנושא טיפול שיניים בחולי לב:

1. האם קיימת סכנה בטיפול שיניים אצל הלוקים במחלת לב?
כעיקרון כל חולי הלב ללא קשר לסיבת המחלה, ראשונית או משנית, יכולים לעבור טיפולי שיניים למיניהם בתנאי שמצבם יציב. חשוב כי כל הסובל בליבו ללא קשר לסיבה ידע ויכיר את מהות מחלתו.חשוב לדווח לרופא השיניים על מהות המחלה ועל הטיפולים התרופתיים הניתנים.

2. האם עליך לנקוט אמצעי זהירות מקדימים לפני טיפול שיניים?
כן! ככלל רצוי שכל חולה לב יישא עימו מכתב מהרופא המטפל, ובו מפורטות אבחנות ורשימת התרופות שאותן הוא נוטל. ישנן תרופות אשר להן השפעה אפשרית על הטיפול, ויש תרופות שאותן יש להפסיק לפני טיפול שיניים חודרני, כגון: "מדללי דם" ( אספירין, קומדין, סינטרום, פלביקס).
לקיחת "קומדין" ומחלת חניכיים:
קומדין אינה גורמת למחלת חניכיים, אך אצל מטופלים אשר מקבלים תרופה זו, מחלת חניכיים עלולה להחמיר, ומכאן החשיבות הרבה בשמירה על הגיינת הפה והחניכיים כמו גם ביקורים קבועים אצל שיננית. מחלת חניכיים מהווה גורם סיכון למחלות לב ואירוע מוחי ולכן לעיתים רופא השיניים ייאלץ אף לעקור שיניים מזוהמות בכדי למנוע התפשטות הזיהום.
במקרים של דימום מהחניכיים, טעם וריח רע מהפה, יש לפנות בדחיפות לבדיקה אצל רופא השיניים.

3. הסכנות לחולי לב מטיפולי שיניים?
תחילה נחזור ונדגיש כי ניתן לבצע כל טיפול שיניים אצל חולי לב יציבים. הסכנות מטיפולי שיניים אצל חולי לב נחלקות ל:
א. זיהומים במסתמי הלב
ב. תגובה לתרופות
ג. הפרעה סביבתית למכשור המושתל בלב

3א. האם סכנת הזיהום היא כוללת וזהה לכולם?
לא! סכנת הזיהום תלויה בסוג הטיפול, במחלות הרקע ובחומרתן. קיימת הבחנה בין טיפולים ברמת סיכון נמוכה לבין טיפולים ברמת סיכון גבוהה, כן קיימת הבחנה בין חולים בסיכון נמוך לחולים בסיכון גבוה על-פי מחלת הרקע. ברמת הסיכון הבינונית יפעיל הרופא את שיקול דעתו , לרוב לחומרה.

טיפולים בסיכון נמוך: טיפולים שבהם אין פגיעה ממשית ברקמות, ולא צפוי דימום רב, כמו לדוגמה: סתימות, התקנת סמכים אורתודונטים וכו'.

טיפולים בסיכון גבוה: טיפולים שבמהלכם קיימת אפשרות לדימום משמעותי:
– ניקוי שיניים עמוק
– עקירת שיניים
– טיפולי שורש
– טיפולי חניכיים
– כל טיפול כירורגי לרבות השתלות
– הרדמה אינטרליגמנטית

חולים בסיכון נמוך:
1. חולים לאחר ניתוח תיקון מום מולד מסוג VSD; ASD ללא פגיעה תפקודית
2. חולים לאחר אוטם שריר הלב
3. חולים לאחר צנתור והשתלת "תומכונים" (סטנטים)
4. חולים לאחר ניתוח מעקפים
5. חולים עם צניחת מסתם מיטרלי MVPקלה עם מסתם עדין וללא דלף משמעותי
6. חולים עם קוצב לב

חולים בסיכון גבוה:
1. חולים לאחר החלפת מסתמים, מכניים או ביולוגיים ללא תלות בעמדת המסתם
2. זיהום קודם ברקמות הלב, "אנדוקרדיטיס"
3. חולים בעלי מומים מולדים כחלוניים גם לאחר תיקון כירורגי
4. חולים הסובלים ממחלה מסתמית משנית משמעותית

האם ניתן למנוע את הזיהומים?
כן! במרבית המקרים. ומכאן החשיבות לדעת וליידע על מחלת הלב.

קיים טיפול מונע פשוט:

נטילת "מוקסיפן" ( MOXYPEN 2GR) שעה לפני הטיפול. אין צורך בנטילה נוספת לאחר הטיפול, למעט אם נאמר אחרת ע"י הרופא.

אנשים הרגישים לפניצילין יקחו 600MG CLINDAMYCIN שעה לפני הטיפול. וגם כאן אין צורך בנטילה נוספת לאחר הטיפול, אלא אם כן נאמר אחרת. כמובן שבשני המקרים צריך הנחיה מפורשת של הרופא וכמובן קבלת מרשם רפואי בכתב.

3ב. תגובה לתרופות:
א. במרבית המקרים אין בעיה לקבל זריקות הרדמה מקומית. יחד עם זאת מומלץ אצל הלוקים ביתר לחץ דם, באי ספיקת הלב או במחלת לב כלילית לאחר אוטם, ניתוח מעקפים או השתלת "תומכון", שלא להשתמש בזריקה המכילה אדרנלין משום שתפקידו לכווץ את כלי הדם, ולכן הוא עלול לגרום לעלייה בלחץ דם ובדופק.

ב. יש רופאי שיניים הנמנעים מלטפל בחולים הנוטלים תרופות המשפיעות על קרישת הדם (אספירין, קומדין, ,סינטרום פלביקס). לכן כאמור ראשית יש ליידע את רופא השיניים בנושא, והוא יחליט באם הוא מסוגל לטפל במקרה. במקרה שהרופא אינו מוכן לטפל בכם, אין סיבה לכעוס עליו, זה כנראה לטובתכם ובמקרה כזה תמיד תוכלו לעבור טיפול שיניים במסגרת בית-החולים.

3ג. הפרעות סביבתיות:
א. לחולים הנושאים בגופם מכשירים המסדירים את פעולת הלב, כגון: קוצב לב או מכשיר דהפיברילטור, קיימת סכנה "סביבתית" ממספר מכשירים המפיקים שדה אלקטרומגנטי. לכן חובה להיוועץ תחילה עם רופא השיניים באשר לסוג הטיפול שאתם עומדים לעבור ובאשר למכשור המעורב.

ב. רצוי לאחר השתלת מכשיר מסוג קוצב או דהפיברילטור לקבל הנחיות ברורות מצוות המרפאה להפרעות קצב לגבי טיפולי שיניים.

רוק ופה יבש

בלוטות הרוק הם חלק ממערכת ההפרשה החיצונית. אצל אדם בריא הפרשה מוגברת של רוק מתרחשת בהשפעה של גירויים חיצוניים כמו מאכלים מסוימים, ריחות ואף מחשבה על אוכל מסוים.

בבני האדם קיימים שלושה זוגות של בלוטות רוק גדולות המפרישות לתוך חלל הפה:

Parotis
הגדולות ביותר, נמצאות מתחת לשתי האזניים ומפרישות בעיקר רוק "סרוזי".

Submandibular glands
נמצאות מתחת ללסת התחתונה בשני הצדדים ומפרישות רוק "סרוזי".

Sublingual glands
נמצאות מתחת ללשון ומפרישות בעיקר "מוקוזה".

בנוסף קיימות בלוטות קטנות נוספות המפוזרות בחלל הפה, בחך, בלחיים, בלשון ובשפתיים.

רוק "סרוזי" – מורכב ממים ומחלבונים ומכיל את האנזים עמילז שמעכל את העמילן במזון.

רוק "מוקוזי" – סמיך יותר, הוא זה אשר מרטיב את המזון ושומר על חלל הפה לח.

כמות הרוק המופרשת ביום אצל אדם בריא היא בין ליטר אחד לשניים. פה יבש הינו מצב שבו אין בפה מספיק רוק על מנת להשאיר את הפה רטוב. מצב זה מוכר בשם קסרוסטומיה (xerostomia).

תפקיד הרוק

הרוק שוטף את הפה ומנקה שאריות מזון אשר עלולים לשרת את החיידקים הגורמים לעששת.

הוא משמש כבופר לאיזון רמת ה-PH (החומציות) היורדת לאחר האכילה ומשמשת להתקפות החיידקים גורמי העששת.

הרוק משמש כמקור לפלואוריד סיסטמי ומינרלים הדרושים לתהליכי הבנייה וחיזוק השן.

הרוק מסייע בעיכול המזון.

ברוק קיימים נוגדנים ובכך הוא מונע דלקות וזיהומים באמצעות בקרה על הבקטריות והפטריות בפה.

הרוק אינו זורם בצורה שווה בפה.ישנם אזורים כמו צד הלשון האחורי ואזורי הטוחנות התחתונות שבהם זרימת הרוק חזקה ומהירה יותר. לעומת זאת אזורים אחרים כגון צדי הלחי של השיניים העליונות אשר בהם הזרימה איטית יותר וכתוצאה מכך הפלאק יצטבר יותר באזורים שבהם זרימת הרוק חלשה יותר.

הרוק מכסה את השיניים והחניכיים בשכבת חלבונים.קצב הפרשה מוגבר של הרוק מגן יותר מפני חומציות מאשר הפרשה רגילה במצב מנוחה.

כאשר אין מספיק רוק עלולים להתפתח מוקדי עששת או מצבי זיהום ודלקת אחרים.בנוסף יהיה קשה יותר ללעוס ולבלוע את המזון מה שיקשה על האכילה.

פה יבש יכול לגרום לתופעות הבאות:

קושי בטעם, בלעיסה, בבליעה ובדיבור.

סכוי מוגבר לפתח עששת ודלקות אחרות.

פה יבש יכול להעיד על התופעות הבאות:

סימן לבעיה בריאותית או מחלה

תוצאה של טיפול תרופתי מסוים.

סימנים היכולים להעיד על יובש פה כוללים:

תחושת דביקות ויובש בפה

קושי בלעיסה, בבליעה בטעם או בדיבור

תחושת שריפה בפה

שפתיים סדוקות

לשון יבשה וקשה

פצעים בפה

דלקות בפה

מוקדי עששת וחורים. כאשר אין מספיק רוק קצב התפתחות מוקדי העששת עולה.

תחושת יובש בגרון

הסיבות השכיחות ליובש פה כרוני:

תופעת לוואי של תרופות:

קיימות מעל 400 תרופות הגורמות לירידה בקצב וכמות הפרשת הרוק על ידי הבלוטות. תרופות המשמשות לטיפול ביתר לחץ דם, חרדה, דיכאון או פסיכוזות גורמות לעיקר הבעיות. גם אנטי היסטמינים ותרופות מרפות שרירים עשויים לגרום לפה יבש.

יובש פה יכול להיגרם כתוצאה מהקרנות המבוצעות בראש ובצוואר.

מחלות המשפיעות על הפרשת הרוק: תסמונת שיוגרן (מחלה הגורמת ליובש בעיניים או בפה), דלקות בקטריליות ווירליות, חזרת (דלקת וירלית של בלוטת הפרוטיס) סכרת בלתי מאוזנת, אבנים בבלוטות הרוק,גידולים ועוד.

תרופות כימותרפיות יכולות לגרום להפרשת רוק סמיכה יותר וכתוצאה מכך לתחושת יובש פה.

מצבי לחץ : דיכאון חרדה ותקופות מתח בחיים.

אומנם עם העליה בגיל שכיחות מצבי יובש פה עולה אך הדבר אינו מהווה תסמין נורמלי לתהליך ההזדקנות!אם אתם סובלים מיובש פה עליכם להתייעץ עם הרופא שלכם או עם רופא השיניים על כך.

להלן מספר המלצות להתמודדות עם יובש פה:

שתו מים בתדירות גבוהה במהלך היום

השתמשו בבקבוק ספריי מים המכיל לימון להרטיב את הפה מדי פעם.ה חזיקו אותו במקום נגיש בעבודה, בבית ובעת השינה.

לעסו מסטיקים ללא סוכר אשר ממריצים את קצב הפרשת הרוק ומכילים קסליטול אשר אינו גורם לעששת (חורים).

כאשר הפה שורף – מי מלח חמימים או שטיפות סודה לשתיה עשויים להקל על אי הנוחות והכאב.

מציצת סוכריות ללא סוכר עשויה אף היא לעודד הפרשת רוק.

לעסו מזון המכיל הרבה סיבים כדוגמת גזר וסלרי בין הארוחות.

השתמשו במברשת שיניים חשמלית.

שתו לעיתים קרובות בזמן האכילה, הדבר ישפר את הטעם והבליעה.

השתמשו בשטיפות פה אנטי בקטריאליות אשר אינן מכילות סוכר או אלכוהול.

אכלו מזון עדין, לא חריף או מלוח עם רוטב בלתי סמיך אשר גורם להרטבת המזון אשר הינכם אוכלים.

השתמשו במשקאות ללא קפאין שכן משקאות המכילים קפאין גורמים לתחושת יובש בפה לאחר שתייתם.

אל תשתמשו במשחות שיניים המכילות סודיום לאוריל סולפט אשר גורם להקצפה ולגירוי החניכיים.

המעיטו במזון מתוק, דביק המכיל סוכר אשר עלול להגביר את הסיכוי לפתח עששת.

צחצחו לאחר הארוחה תמיד ובכך תסייעו בסילוק אותן שאריות מזון בפה.

קיימות תמיסות מלאכותיות שונות האמורות להחליף את נוזל הרוק, אך זהו טיפול מוגבל, זמני, ועוזר במקרים מועטים.

אנשים המרכיבים תותבות וסובלים מיובש פה חשופים יותר לזיהומים ולדלקות פטרייתיות בגלל הצמדות הפטריות לחלק הפלסטי של התותבת. על כן השרו את התותבת במהלך הלילה במים בחומר ניקוי לתותבת על מנת למנוע זיהום.

בדקו מה המקור ליובש הפה, אם הוא כתוצאה מתרופות התייעצו עם הרופא לגבי תחליפים לתרופות או שימוש במוצרי תחליף לרוק.

אנו נתקלים לא פעם בתופעה של כאב שיניים בעת טיסה. האם קיים קשר? כן!

חללי אויר הנמצאים מתחת לשחזורים ישנים או מתחת לסתימות שורש גורמים להפעלת לחץ בשל "התרחבותם" או "התמוטטותם". שינויים קיצוניים אלו בלחץ עשויים לחולל התקף של כאב חזק. הדבר נכון גם לגבי פעילויות ספורט אחרות בתנאי לחץ גבוה כדוגמת צניחה וצלילה.

לפיכך רצוי וכדאי לבצע בדיקה מעמיקה של השיניים אצל רופא השיניים לפני ביצוע כל פעילות ספורטיבית מעין זו ובכך למנוע כאבים מיותרים ואי נוחות בעת הפעילות.

מנסיוני האישי קיימים מקרים לא מעטים שמטופלים אשר נוסעים לחו"ל , מתקשרים אלי מבוהלים כאשר הם נוחתים ומתלוננים על כאבים עזים בשיניים טוחנות בלסת עליונה. ובכן כתוצאה מלחץ על הסינוסים (מערות האף) רובנו מרגישים זאת גם באוזניים. בדרך-כלל מדובר בשיניים שעברו טיפול שורש או טיפול חודרני אחר באזור אחורי בלסת עליונה.
ברוב המקרים הכאבים חולפים לאחר מספר שעות, ואין צורך למהר לעזרה ראשונה, למעט אצל אותם אנשים שלא נמצאים במעקב רפואי שוטף.

לפיכך רצוי וכדאי לבצע בדיקה של השיניים אצל רופא השיניים לפני טיסות לתקופה ארוכה ולפני כל פעילות "ספורט אקסטרים" לרבות צלילה ובכך למנוע כאבים מיותרים ואי נוחות בעת הפעילות. אנשים אשר נמצאים במעקב שוטף אצל שיננית או רופא שיניים בדרך-כלל לא יעברו חויות שכאלו.

לאדם במשך חייו יש שתי מערכות שיניים, אשר התהוותן מתחילה אצל העובר בבטן אמו בדרך-כלל בסביבות החודש הרביעי להריון.

בקיעתן מתחילה כחצי שנה אחרי הלידה בשתי תקופות שונות.

במהלך 12 השנים הראשונות עלינו להתייחס במלוא הרצינות אל שיני החלב. פעולתן התקינה חשובה לשמירה על הבריאות הכללית, ואל נשכח שנבטי השיניים הקבועות מצויות ליד שורשי שיני החלב. במידה ששיני החלב אינן בריאות הן עלולות לפגוע בשן הקבועה הבאה אחריה.
עקירת שן חלב טרם זמנה עלולה לפגוע בתהליך הבקיעה של השן הקבועה.

השיניים הקבועות הן לכל החיים – יש לשמור עליהן היטב

מבנה השן
חשוב שנבין את מבנה השן אשר מתפקדת ככל איבר חי אחר בגוף ומקבלת הזנה של כלי דם ועצבים אשר נכנסים דרך חוד השורש. השכבה המגינה על השן בחלל הפה היא האימייל, וזוהי הרקמה החזקה ביותר בגוף האדם. את השורש מצפה הצמנט, ורוב חלל השן מכיל את הדנטין (השינן).במרכז השן מרוכז העצב או מוך השן .

קיימים ארבעה סוגי שיניים המוגדרים בהתאם לתפקידם:
חותכות, ניבים, מלתעות, טוחנות.
לילדים יש 8 חותכות, 4 ניבים ו- 8 טוחנות.
ולמבוגרים יש 8 חותכות, 4 ניבים, 8 מלתעות ו- 12 טוחנות.
מספר השיניים של המערכת הראשונה (שיני חלב) הוא 20, ובקיעתן מסתיימת בדרך-כלל בגיל שנתיים וחצי עד 3.
מספר השיניים של המערכת השנייה (שיניים קבועות) הוא 32 (כולל 4 שיני בינה שאצל חלק מאיתנו אינן בוקעות כלל או בוקעות בחלקן).

התחלפות השיניים נעשית מגיל 6 ועד גיל 12 בערך. בחלק מתקופה זו קיים בפה "משנן מעורב" (מערכת שיניים מעורבת של שיני חלב ושל שיניים קבועות). ארבעת שיני הבינה אמורות לבקוע מגיל 18 ועד 25 ,אך כאמור לא אצל כולם . מקור השם "בינה" קשור לזמן צמיחתן של השיניים, סביב גיל 20 בממוצע, עת האדם הגיע לבגרות.

החלוקה של שיני האדם מתוכננת כך שתתאים לחיתוך, לגריסה וללעיסת כל סוגי המזון אשר נמצאים בתפריט של בני האדם.

אז אם חיפשתם בגוגל – כמה שיניים יש בפה, מספר שיניים בפה, כמה שיניים יש לילדים – הגעתם למקום הנכון כדי ללמוד את זה.

מהו עישון? עישון סיגריות הוא הרגל שלרוב האנשים המעשנים קשה להשתחרר ממנו.

כתוצאה מגירוי מסוים המעשן מרגיש צורך להצית סיגריה.

לכל מעשן יש דפוסי עישון אופייניים ותנועות החוזרות על עצמן. המעשן ביד ימין יעשה זאת תמיד באותה יד, ואם ינסה לעשות זאת ביד שמאל יטען שלסיגריה אין אותו טעם… צורת שליפת הסיגריה, ההדלקה וההחזקה בזוית הפה תמיד תחזורנה על עצמן ותהפוכנה לחלק מהתנהגותו של האדם.

המדהים הוא שרוב המעשנים מודעים לנזקים הבלתי הפיכים שגורם העישון, ולמרות זאת הם ממשיכים בפעולה הרסנית זו. הניקוטין מכווץ את כלי הדם ופוגם בזרימת הדם לעור, דבר אשר לאורך זמן מאפיר את הפנים. מעשנים כבדים מפתחים יותר קמטים מאלו שאינם מעשנים, ויש להם יותר סיכויים ששערם ילבין מוקדם יותר. ומובן כבר ידוע ומוכח הקשר שבין עישון וסרטן. (ראה פרק אונקולוגיה וסרטן בשימושרון)

עם זאת מעטים הם אלו אשר מודעים לנזקי העישון הפסיבי (שאיפת עשן של מעשנים אחרים)….

מסתבר שהעשן היוצא מהסיגריה הוא עישון לכל דבר. עשן זה הוא אף רעיל יותר מזה שיוצא מפיו של המעשן כיוון שחלק נשאר בגופו של המעשן. זאת הסיבה שמדינות רבות בעולם המערבי, וישראל בעקבותם, אוסרות על עישון במקומות ציבוריים.

אנשים הנמצאים בסביבת מעשנים לא תמיד מודעים לסיכון לחלות במחלת סרטן ריאות בשיעור גבוה יותר. סיכוייהם להתקף לב גבוה לעומת אלה הנהנים מאוויר נקי, כמו כן מעשנים פסיביים רבים מפתחים אלרגיות והתקפים אסטמטיים.

עישון והסיכויים לשבץ:
במחקר שהתפרסם בכתב העת של אגודת הלב האמריקאית, מצא שנשים המעשנות ונשואות לגבר מעשן היה סיכוי גדול יותר לשבץ מאשר לאלה הנשואות לגבר שאינו מעשן.

במחקרים רבים כבר הוכח שחשיפה לעישון פסיבי עלול להגביר את הסיכון למחלת לב. במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבדוק אם הדבר נכון גם במקרה של שבץ. החוקרים מצאו שלנשים מעשנות הנשואות לגברים מעשנים היה סיכון גבוה פי 6 ללקות בשבץ בהשוואה לנשים שבעליהן לא מעשנים. לדברי החוקרים , אם רוצים להפחית את הסיכון לשבץ, יש להתייחס לא רק למטופלים, אלא גם לבני זוגם.

עישון פסיבי והסיכון לסוכרת:
חוקרים בארה"ב מצאו שאנשים המצויים בסביבת מעשנים נמצאים בסיכון גבוה יותר ללקות בסוכרת מבוגרים. במחקר שנערך בבי"ח באלבמה במשך 15 שנים עלה ש17% מאלה שנחשפו לעישון פסיבי לקו בסוכרת מבוגרים, מנגד שיעור סוכרת המבוגרים בקרב אלה שלא נחשפו לעישון בכלל היה 12% בלבד. והנה עוד סיבה מדוע יש לאסור את העישון במקומות ציבוריים, אשר חושף לא מעשנים לעשן סיגריות.

עישון ובריאות הפה:
רופאי שיניים העוסקים בהשתלות יודעים בצורה חד-משמעית שאצל מעשנים אחוזי ההצלחה בביצוע שתלים פוחתים בצורה משמעותית ולכן הם נמנעים לבצע השתלות אצל מעשנים כבדים. כמו-כן העישון מגביר את הסיכויים לסרטן הלוע, הלשון, החניכיים, השפתיים ומיתרי הקול.

אצל מעשנים דלקות החניכיים חמורות יותר, השיניים צהובות ונראות רע יותר, כמות האבן גדולה יותר וריחות לא טובים תמיד מופצים מהפה.

עישון בהריון:
העובר של אישה בהריון שמעשנת הוא קורבן להרעלה.
קיימת שכיחות גבוהה יחסית של מומים שמקורם בפגם במערכת העצבים, שפה וחך שסועים, מומי לב ומומים במערכת העיכול. עישון בטרימסטר הראשון של ההיריון מגביר את הסיכוי להפלה ספונטאנית, ועישון בהמשך ההיריון מגביר הסיכוי ללידה מוקדמת ולמשקל נמוך יותר של היילוד.

העישון מפחית את האספקה של החמצן ושל חומרי ההזנה לעובר, מפחית את יכולת הגדילה ומגדיל את ההפרשה של קלציום מהגוף ושל חומר ההורס ויטמין C.

ומה בקשר לילדינו:

ילדים הם רגישים במיוחד ועל-כן כשהם נמצאים בסביבה של מעשנים נרשמת מיד עלייה בקצב הלב ולחץ הדם, בדומה למעשנים פעילים. ילדיהם של מעשנים מתאשפזים עקב דלקת סמפונות ודלקת ריאות בשנה הראשונה לחייהם פי – 2 יותר מאשר ילדיהם של הלא-מעשנים. אצל בני נעורים יש השפעה מיידית בצורת כתמים על השיניים ועל הציפורניים, וריח רע נודף מפיהם.קיימת אף פגיעה בתפקוד המיני.

עישון פסיבי ועששת אצל ילדים:
במחקר שנערך באוניברסיטת "רוצ'סטר" בניו יורק נמצא שעישון פסיבי מגביר את הסיכון למחלות חניכיים אצל מבוגרים, ושניקוטין מגביר את צמיחת החיידקים גורמי העששת בחלל הפה.

המחקר סקר נתונים שנאספו בשנים 94-88 בקרב 3,531 ילדים בני 11-4. בדמם של יותר ממחצית מהילדים היו רמות גבוהות יותר של קוטינין שהוא תוצר לוואי של ניקוטין, מה שמעיד על חשיפה לעישון פסיבי. נמצא שהילדים בעלי הרמות הגבוהות ביותר של קוטינין סבלו פי 2 מעששת לעומת ילדים שנחשפו לעישון פסיבי מועט או בכלל לא.

הקשר בין עישון פסיבי לעששת היה דומה גם כשנלקחו בחשבון גורמים כמו תדירות הביקורים אצל רופא השיניים. החוקרים התייחסו גם לנשים בהריון שמעשנות ולדבריהם, הן מעלות את הסיכון של ילדן לבעיות בריאות אשר עלולות להעלות את הסיכון לעששת אצל ילדים.

מחלת חניכיים אשר אינה מטופלת, יכולה לגרום למחלת לב! אנשים לרוב אינם מודעים לכך!

היגיינת הפה מהווה גורם סיכון לא פחות משמעותי מעישון ומהשמנת יתר בכל הקשור למחלות לב במיוחד בקרב גברים בני 50-40.

מחלת חניכיים הינה מחלה זיהומית, הנגרמת בגלל חיידקים הנמצאים בחלל הפה ובשל הצטברות פלאק מסביב לשיניים. זוהי אולי המחלה הנפוצה ביותר בגוף האדם, והיא מגיעה ל 90% מהאוכלוסייה .

החיידקים שנמצאים על החניכיים מגיעים למחזור הדם ועלולים להתיישב על דפנות העורקים. כתוצאה מכך הם עלולים ליצור הפרעה בקרישת הדם, לגרום לחסימת כלי דם ולהתעבות דפנות כלי הדם באזור הלב והמוח. פגיעה באספקת הדם לאברים חיוניים כמו הלב והמוח עלולה לגרום להתקפי לב.

מחלות חניכיים יכולות להוות סיכון להרבה מחלות מערכתיות בנוסף למחלות לב,כגון: סוכרת, רעלת הריון ולידה של תינוקות במשקל נמוך לפני שבוע 30 להריון.

מחקר באוניברסיטת ניו-יורק שנעשה בקרב חולי סוכרת הראה כי טיפול במחלת חניכיים הוריד את רמות הסוכר בדם ואת הצורך בתרופות לאיזון הסוכר. ההשערה היא שחיידקים החודרים לדם, מגבירים את העמידות לאינסולין וכך מעלים את רמת הסוכר בדם.

מחקר שפורסם בכתב העת האמריקאי למחלות לב "STROKE" הראה שאובדן שן כתוצאה ממחלת חניכיים יכול להעיד על טרשת עורקים. המחקר הראה בצורה מובהקת שבמיוחד אצל בני 65 ומעלה אובדן שן עשוי להעיד על זיהום כרוני או על דלקת בחניכיים וכן גם על דלקתיות בעורקים, דבר שיכול להוביל לטרשת עורקים. במחקר אחר נמצא שלמטופלים הסובלים ממחלת חניכיים מתקדמת, היה סיכוי גבוה יותר ללקות בהתקף לב מאשר למטופלים ללא מחלת חניכיים.

מחקר אחר שנערך באוניברסיטת בופלו בארה"ב, מצא קשר בין מחלות חניכיים, לגורמי קרישה ולמחלות לב. במחקר דווח על קיומן של רמות גבוהות של גורם הקרישה "פיברינוגן" במטופלים הסובלים ממחלות חניכיים. רמות גבוהות של פיברינוגן בדם ידועות זה לא מכבר כגורם למחלות לב, מכיוון שפיברינוגן מעלה את השכיחות של הופעת קרישי דם במערכת הדם, וקרישי דם אלו עלולים לגרום לחסימת כלי דם ולהתקפי לב. המחקר גילה שיש סבירות גבוהה יותר אצל חולים הסובלים ממחלות חניכיים להימצאות גן נדיר שאחראי להתבטאות של פיברינוגן, גן שלא קיים אצל חולים מן השורה.

מחקר בפינלנד בחן בעיות שיניים אצל 500 אנשים, חציים בעלי מחלות לב וחציים בריאים. המחקר מצא שלחולי לב היו יותר בעיות שיניים מהמשתתפים ללא מחלות לב.

מסתבר שאצל רבים ביקור אצל רופא שיניים יכול להציל חיים!

בתחילת שנת 2005 פורסם על חבר כנסת ידוע שסבל ממורסה בפה אשר לא טופלה בזמן, וההזנחה כמעט גרמה למוות. הזיהום הגיע למוח,גרם לבצקת מוחית, הוא לקה בשיתוק בחלק מגופו ובאיבוד הכרה.
מסתבר שמורסה שלא מטופלת בזמן עלולה לגרום לסכנת חיים.

מורסה בלסת תחתונה עלולה להתפשט לרקמות בצוואר ובלוע ולגרום לחסימת דרכי הנשימה עד לחנק.
מורסה בלסת עליונה עלולה כאמור להיות מסוכנת בשל הקרבה למוח. מקרה נוסף פורסם על תינוקת שזיהום בשיניים שלה התפזר במוח, והיה צורך לעקור את כל שיניה כדי להצילה.
בשיני בינה שבקעו למחצה ומופיע זיהום מומלץ לעקרן מאותה סיבה.

הפה הוא כמעין מיקרוקוסמוס או מראה של הגוף כולו, ולכן מחלות רבות ניתן לאתר ולהתריע מפניהן בשלבים מאוד מוקדמים.
איתור מוקדם של מחלות חניכיים עשוי למנוע מחלות ולשפר את מצבם של החולים במחלות לב וסוכרת.

רופא שיניים המאתר למשל סרטן פה בשלבים מוקדמים מאוד, חוסך מהמטופל הרבה עוגמת נפש, כיוון שאפשר לטפל בו ביתר קלות ולמנוע אף מוות.
בסרטן הפה יתכנו עיוותים בפנים, קשיים בדיבור, באכילה ואפילו מוות.

ביקור קבוע אצל שיננית ואצל רופא השיניים יכול למנוע הרבה מחלות וגם לחסוך לנו הרבה כסף.

רופא השיניים בבדיקה אמור לאבחן בעיות ברקמות הרכות בפה ובלשון, חניכיים מדממים, שינויים בבלוטת הרוק, בבלוטות הלימפה שבצוואר ובעור הפנים.

כל אלו יכולים להתריע על בעיה בריאותית.

כאשר אתם נתקלים בבעיה מתמשכת בחלל הפה, בפנים או בצוואר, ידעו את רופא השיניים, כיוון שזו יכולה להיות בעיה פשוטה אך גם בעיה חמורה ביותר, וגילוי מוקדם עשוי למנוע צרות גדולות.

מקרים רבים של סרטן בחלל הפה אשר הצריכו ניתוח גדול ומסובך, היה אפשר לטפל בלי ניתוח אם היו מאובחנים בשלב מוקדם יותר.

מחלות שרופא השיניים יכול לאבחן בשלב מוקדם:

סרטן בחלל הפה
איידס
חצבת, אבעבועות רוח, מחלת הנשיקה והרפס
שחפת
סוכרת
בעיות עיכול
אנמיה
בולמיה
לויקמיה
סיוגרן
תגובות לתרופות
סרטן העור
התעללות בילדים
מתח נפשי
דיכאון

המסקנה היא כאמור שכדאי לבקר אצל שיננית ואצל רופא השיניים באופן קבוע, ולא רק כשכואב !! רפואת שיניים מונעת עשויה להפחית סיכון למחלות לב, לסוכרת וללידה מוקדמת.
לקבלת יעוץ ולמידע נוסף אנא מלאו פרטים ונציגנו יחזרו אליכם בהקדם.

[contact-form-7]

כרופא שיניים המטפל כבר שנים באנשים מכל גווני האוכלוסייה, מזה שנים אני חסיד של החומר הנפלא הזה, אשר אותו אני נוטל כתוסף מזון בעצמי וכך גם כל מקורביי, חבריי, ומשפחתי.

החלטתי לשלב באתר פרק נבחר על תוסף המזון Q10. (המידע אינו רפואי ואינו התוויתי, בכל מקרה של בעייה רפואית יש לפנות לרופא המטפל). אינני מתיימר ללמד או להתוות שימוש בחומר, אך לאחר קריאה והתענינות במשך שנים התחלתי להאמין שרכיב תזונתי זה מחולל ניסים.

כל מי שקרוב לענף הרפואה מודע לחשיבות של Q10 לבריאות הכללית. היום כבר אי-אפשר להתכחש למאות מחקרים ואלפי עבודות של מחקר קליני. מחקרים אלו מלמדים אותנו שהחומר המיוחד הזה אשר מיוצר בכל אחד ואחד מתאי גופנו עשוי להיות אחת ההתפתחויות הרפואיות הדגולות ביותר במאה ה-20 לטיפול במחלות לב ולבריאותנו הכללית.

למרות שבשנת 1978 מדען אנגלי (פיטר מיטשל) קיבל פרס נובל על מחקר Q10, ולמרות שביפן, בארה"ב ובאירופה החומר נכלל בספרי הלימוד של קרדיולוגיה, עדיין רוב המוסדות בעולם מתעלמים מהמוצר לחלוטין.

מאות מחקרים מדעיים ואלפי יישומים קליניים הוכיחו שמרכיב זה אשר מיוצר על-ידי כל תא חי בגוף ואשר בלעדיו איננו יכולים לחיות, מועיל במגוון מחלות לב, מעקב זקנה ועוד.
עם השנים ייצור החומר בגוף פוחת, ולכן יש הלוקחים אותו כתוסף מזון.

הגוף שלנו זקוק לרמה מסוימת של קו-אנזים 10 Q בדם כדי לתפקד כראוי, וכאשר רמתו בדם נמוכה מדי, ישנן פגיעות מוגברת למחלות והזדקנות מואצת.

מחקרים קליניים הראו שחסר חמור של Q10 קיים בקרב האוכלוסיה בגלל גורמים רבים, ביניהם העובדה שייצור החומר בגוף פוחת עם השנים. רמות נמוכות במיוחד של החומר בדם וברקמות נמצאו במגוון רחב של מחלות קרדיו-וסקולריות, במקרים של יתר לחץ דם (מחלות לב קשות) וגם אצל אנשים שנוטלים תרופות להורדת כולסטרול.

החל משנות ה-90 המוקדמות הפך הקו-אנזים Q10 לאחד מתוספי המזון הנמכרים ביותר בחנויות הטבע בארה"ב וביפן לאחר שצרכנים התוודעו אודות יכולת הריפוי שלו למחלות רבות כל-כך החלו לרכוש אותו כתוסף מזון.

ב-1973 הושלם מחקר של רופא אמריקאי ושל רופא יפני (matsumuraׂ) אשר נתנו Q10 לחולים במחלת חניכיים, והם דווחו על יעילות רבה בטיפול במחלה וכן בהחלמה לאחר ניתוחים. חוסר החומר בדם וברקמות יכול להופיע בשל כמה גורמים:
צריכה בלתי מספקת במזון
פגיעה ביצירת החומר
גורמים סביבתיים
צריכה אינטנסיבית של הרקמות
שילוב של כמה ממצבים אלה ביחד

מהו Q10 ?
(Ubiqiuinone) קו-אנזים הוא חומר דמוי ויטמין המצוי בכל תא מתאי גופנו.

מה פירוש Q10 ?
Q על שום מה ? על שום הרכבו הבנוי מטבעת קוינון.
על שום מה ? מבנהו של הקו-אנזים מכיל מספר יחידות איזופרן הנע בין 0 ל 10 בהתאם לסוג בעל החיים. לבני האדם ישנן 10 יחידות איזופרן, ומכאן שמו 10.

איך מתקבל Q10 בגוף ?
בשתי דרכים עיקריות:
הראשונה באמצעות ייצור של הגוף והשנייה היא ממקור חיצוני, כגון: מזון ותוספי בריאות.
Q10 מצוי במזון, והצריכה הממוצעת המתקבלת מהמזון הנה 5-2 מיליגרם ביום. Q10 מצוי ברוב הצמחים ובעלי החיים, וריכוזו גבוה במיוחד בבקר, בסרדינים, בדגי מקרל וסלומון, בברוקולי, בתרד ובאגוזים.

Q10 נוצר בכל רקמות הגוף בתהליך מורכב שעושה שימוש בחומצה אמינית טירוזין וב – 8 ויטמינים לפחות וכן במספר מינרלים. חסר של כל אחד מהמרכיבים:הויטמינים, המינרלים או חומצות האמינו הדרושים, פוגע בייצורו של Q10 ע"י תאי הגוף.

ללא Q10 גופינו אינו יכול להתקיים!

מה תפקידו של Q10 ?
כנוגד חמצון Q10 בצורתו המחוזרת מדכא חמצון של שומנים הן בדופן התאים והן בשומנים בעלי צפיפות נמוכה בסרום (LDL). בנוסף הוא מגן על חלבונים ועל הדנ"א מנזק חמצוני. ל Q10 תפקיד חשוב גם במלחמה ברדיקליים חופשיים.
– Q10 תומך ישירות בייצור האנרגיה בתאי גופנו.
– Q10 פועל כנוגד חמצון חזק.
– Q10 מייצב את דופן התא.
– Q10 מקטין את גודל טסיות הדם, את חלוקתן ואת צמידותן, ומגביל את פעילותן,
ובכך הוא מהווה יתרון גדול לכל האנשים הנוטלים תרופות ל"דילול הדם".

מה התועלת ב Q10 ?

רפואת שיניים:
ב 1973 נערך מחקר בארה"ב על יעילותו של Q10 במחלות חניכיים, והוא נמצא יעיל בריפוי. אני אישית ממליץ למטופלים רבים על תוסף תזונה זה, ומבחין בשינויים מדהימים במצב החניכיים.

Q-10 הוא רכיב חיוני ליצירת האנרגיה בגוף, והוא מסייע בתפקודם של אנזימים רבים הקשורים לפעולת הנשימה. כמו-כן הוא משפר את אספקת החמצן לרקמות הגוף, בהן רקמת החניכיים. תוספת של קו-אנזים Q10 עשויה לשפר את מצב החניכיים באמצעות הגורמים הבאים:
– הפחתה בעומק הכיסים
– הקטנה בנפיחות החניכיים
– הפחתה בדימום
– ירידה בכאב
– ירידה באובדן העצם המאחזת בשיניים

רפואה כללית:
חסר בקו-אנזים Q-10 נפוץ למדי בקרב חולי לב, ולכן ניתן להוסיפו במגוון רחב של טיפולים במחלות קרדיו-וסקולריות:
– לטיפול באנגינה פקטוריס
– לטיפול באנגינה בלתי יציבה
– כגורם תומך לשריר הלב במהלך המסת קרישי דם באופן מכני או תרופתי
– כגורם תומך בשריר הלב בזמן ניתוח לב
– באי ספיקת לב בשל גודש, אי תפקוד דיאסטולי
– יתר לחץ דם ראשוני ורנו-וסקולרי
– הפרעות קצב בין-חדריות
– צניחת המסתם הדו-צניפי
– מניעת חמצון של LDL
– תמיכה במערכת החיסונית במחלת האיידס

רפואת עיניים:
מבוגרים רבים סובלים מקטרקט (טשטוש עדשת העין המפחית בהדרגה את היכולת לראות ברור). מומחים בתחום סבורים כי הסיבה לכך היא הנזק החמצוני של הרדיקלים החופשיים, הנובע מהחשיפה לאור השמש. לכן מאמינים כי חומרים נוגדי חימצון, המנקים את הרדיקלים החופשיים, עשויים להגן מפני נזק זה.

במחקר שפורסם ב-1990 בכתב עת יוקרתי בתחום הקרדיולוגיה בארה"ב, דווח כי טיפול ב- Q10, הראה עלייה ברמות ה- Q10 בדם, דבר המלמד על ספיגתו של החומר.שיפור דומה בתפקוד הלב תועד על-ידי החוקרים, והמטופלים דיווחו על שיפור באיכות חייהם.

מתי אין להשתמש במוצר זה?
1. לא מומלץ לנשים בהריון, לאמהות מניקות, לילדים ותינוקות.
2. לא מומלץ לחולים המקבלים "קומדין" (תרופה לדילול דם), כיוון שהוא מאט את זמן ה"פרותרומבין" שזהו הזמן הדרוש לגורמי קרישה בדם ליצור קריש.

בכל מקרה לפני כל שימוש בתרופה או בתוסף מזון, יש להיוועץ ברופא המשפחה.